ממלכת הזוהר › זוהר › שמיני › מאמר 3: נחש נכרך ברגלי חמורו של רבי פנחס - סוד שליחות הקבה בימין ובשמאל › פיסקה 11 (לז ע"א)

עת אשר שלט האדם באדם לרע לו - שלמה צווח כנגד המתערב עם שמאל

שמיני · נחש נכרך ברגלי חמורו של רבי פנחס - סוד שליחות הקבה בימין ובשמאל · מאמר 3 · פיסקה 11 · דף לז ע"א

לשון הזוהר

כַּךְ יִשְׂרָאֵל מִסִּטְרָא דִּימִינָא קָא אַתְיָין, וְלָא אִתְדָּבָקוּ בִּשְׂמָאלָא, וְלָא אִתְעָרְבוּ בַּהֲדָהּ לְעָלְמִין. וְכַד אִינּוּן גַּרְמִין בְּחוֹבַיְיהוּ, דְּאִתְכַּפְיָא יְמִינָא, וְאִתְּעַר שְׂמָאלָא וְכָל אִינּוּן דְּאָתוּ מִסִּטְרֵיהּ, אִי חַד מִיִשְׂרָאֵל קָם לְאִתְעָרְבָא בַּהֲדַיְיהוּ, אִשְׁתְּמוֹדְעָן בֵּיהּ, אַמְרֵי לֵיהּ לָאו אַנְתְּ מֵאִינּוּן דְּקָא אַתְיָין מִסִּטְרָא דִּימִינָא, דְּאִתְכַּפְיָא מֵחוֹבַיְיהוּ, וְלָאו אַנְתְּ מֵאִינּוּן דְּחָבוּ לְמַלְכָּא מַאן יָהֲבָךְ לְגַבָּן. אִשְׁתְּכַח דְּאִיהוּ אִתְעַנָּשׁ בְּקַדְמִיתָא. וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא צָוַוח לָקֳבְלַיְיהוּ, וְאָמַר ׳עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ׳ (קהלת ח, ט). ׳לְרַע לוֹ׳ וַדַּאי, בְּגִין דְּלָאו שְׁלִיחָא דְּמַלְכָּא אִיהוּ, וְלָא אָתֵי מֵהַהוּא סִטְרָא.

תרגום

כָּךָ יִשְׂרָאֵל בָּאִים מִצַּד הַיָּמִין, וְלֹא נִדְבְּקוּ בַּשְּׂמֹאל, וְלֹא הִתְעָרְבוּ עִמּוֹ לְעוֹלָמִים. וּכְשֶׁהֵם גּוֹרְמִים בַּעֲווֹנוֹ תֵיהֶם שֶׁנִּכְנָע הַיָּמִין, וְהַשְּׂמֹאל מִתְעוֹרֵר וְכָל אוֹתָם שֶׁבָּאִים מִצִּדּוֹ - אִם אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד לְהִתְעָרֵב עִמָּם, הֵם מַכִּירִים אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ: אֵינְךְ מֵאוֹתָם שֶׁבָּאִים מִצַּד הַיָּמִין, שֶׁנִּכְנָע מֵהָעֲווֹנוֹת שֶׁלָּהֶם, וְאֵינְךְ מֵאוֹתָם שֶׁחָטְאוּ לַמֶּלֶךְ, מִי נָתַן אוֹתְךְ אֶצְלֵנוּ? נִמְצָא שֶׁהוּא נֶעֱנָשׁ בָּרִאשׁוֹנָה. וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ צוֹוֵחַ כְּנֶגְדָּם וְאוֹמֵר, ׳עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ׳ (קהלת ח, ט) - ׳לְרַע לוֹ׳ וַדַּאי, מִכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ שְׁלִיחַ הַמֶּלֶךְ, וְלֹא בָא מֵאוֹתוֹ הַצַּד.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כך ישראל מסטרא דימינא קא אתיין, ולא אתדבקו בשמאלא, ולא אתערבו בהדה לעלמין. וכד אינון גרמין בחובייהו, דאתכפיא ימינא, ואתער שמאלא וכל אינון דאתו מסטריה, אי חד מישראל קם לאתערבא בהדייהו, אשתמודען ביה, אמרי ליה לאו אנת מאינון דקא אתיין מסטרא דימינא, דאתכפיא מחובייהו, ולאו אנת מאינון דחבו למלכא מאן יהבך לגבן. אשתכח דאיהו אתענש בקדמיתא. ושלמה מלכא צווח לקבלייהו, ואמר ׳עת אשר שלט האדם באדם לרע לו׳ (קהלת ח, ט). ׳לרע לו׳ ודאי, בגין דלאו שליחא דמלכא איהו, ולא אתי מההוא סטרא.

התרגום: כך ישראל באים מצד הימין, ולא נדבקו בשמאל, ולא התערבו עמו לעולמים. וכשהם גורמים בעוונו תיהם שנכנע הימין, והשמאל מתעורר וכל אותם שבאים מצדו - אם אחד מישראל עומד להתערב עמם, הם מכירים אותו ואומרים לו: אינך מאותם שבאים מצד הימין, שנכנע מהעוונות שלהם, ואינך מאותם שחטאו למלך, מי נתן אותך אצלנו? נמצא שהוא נענש בראשונה. ושלמה המלך צווח כנגדם ואומר, ׳עת אשר שלט האדם באדם לרע לו׳ (קהלת ח, ט) - ׳לרע לו׳ ודאי, מכיון שאינו שליח המלך, ולא בא מאותו הצד.

מן המפרשים

הסולם: כך ישראל מסטרא וכו׳: כך ישראל באים מצד ימין, ולא נדבקו בשמאל, ולא נתערבו עמו לעולם. וכשהרשעים גורמים בעונותיהם להכניע הימין, ומתעורר השמאל וכל אלו הבאים מצדו להענישם, אם קם אחד מישראל, שהוא מימין, להתערב ביניהם, מכירים אותו,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: