ממלכת הזוהר › זוהר › שמיני › מאמר 15: האוכל מאכלות אסורים נדבק בסטרא אחרא - סוד וטמתם בם בלי אלף › פיסקה 4 (מב ע"א)

כל עמל אדם לפיהו - דנים אדם על שלא שמר פיו וטמא נפשו

שמיני · האוכל מאכלות אסורים נדבק בסטרא אחרא - סוד וטמתם בם בלי אלף · מאמר 15 · פיסקה 4 · דף מב ע"א

לשון הזוהר

רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, ׳כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וְגוֹ'׳ (קהלת ו, ז). אִסְתַּכַּלְנָא בְּמִלֵּי דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, וְכֻלְּהוּ אֲחִידָן בְּחָכְמָה עִלָּאָה. ׳כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ׳, הַאי קְרָא, בְּשַׁעֲתָא דְּדַיְינִין לֵיהּ לְבַּר נָשׁ בְּהַהוּא עָלְמָא כְּתִיב, כָּל הַהוּא דִּינָא, וְכָל מַאי דְּסָבִיל בְּהַהוּא עָלְמָא, וְנָקְמִין מִנֵּיהּ נִקְמָתָא דְּעָלְמָא. לְפִיהוּ: בְּגִין פִּיהוּ, דְּלָא נָטִיר לֵיהּ, וְסָאִיב לֵיהּ לְנַפְשֵׁיהּ, וְלָא אִתְדְּבַק בְּסִטְרָא דְּחַיֵּי, בְּסִטְרָא דִּימִינָא. ׳וְגַם הַנֶפֶשׁ לֹא תִמָלֵא׳ - לָא תִּשְׁתְּלִים דִּינָהָא לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין. דָּבָר אַחֵר לֹא תִמָלֵא, לָא תִּשְׁתְּלִים לְסַלְּקָא לְאַתְרָהָא לְעָלְמִין, בְּגִין דְּהָא אִסְתְּאָבַת, וְאִתְדַּבְּקַת בְּסִטְרָא אָחֳרָא.

תרגום

רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, ׳כָּל עֲמַל אָדָם לְפִיהוּ וְגוֹ'׳ (קהלת ו). הִסְתַּכַּלְתִּי בְּדִבְרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, וְכֻלָּם אֲחוּזִים בְּחָכְמָה עֶלְיוֹנָה. כָּל עֲמַל אָדָם לְפִיהוּ, הַפָּסוּק הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁדָּנִים אֶת הָאָדָם בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם כָּתוּב. כָּל אוֹתוֹ הַדִּין, וְכָל מַה שֶּׁסּוֹבֵל בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם וְנוֹקְמִים מִמֶּנּוּ נִקְמַת הָעוֹלָם - לְפִיהוּ, בִּשְׁבִיל פִּיהוּ שֶׁלֹּא שָׁמַר אוֹתוֹ וְטִמֵּא אוֹתוֹ אֶת נַפְשׁוֹ, וְלֹא נִדְבַּק לְצַד הַחַיִּים לְצַד הַיָּמִין. ׳וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא׳ - לֹא תִשְׁתַּלֵּם דִּינָהּ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. דָּבָר אַחֵר לֹא תִמָּלֵא, לֹא תִשְׁתַּלֵּם לַעֲלוֹת לִמְקוֹמָהּ לְעוֹלָמִים, מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי הִיא נִטְמְאָה וְנִדְבְּקָה לַסִּטְרָא אַחֲרָא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי יוסי פתח ואמר, ׳כל עמל האדם לפיהו וגו'׳ (קהלת ו, ז). אסתכלנא במלי דשלמה מלכא, וכלהו אחידן בחכמה עלאה. ׳כל עמל האדם לפיהו׳, האי קרא, בשעתא דדיינין ליה לבר נש בההוא עלמא כתיב, כל ההוא דינא, וכל מאי דסביל בההוא עלמא, ונקמין מניה נקמתא דעלמא. לפיהו: בגין פיהו, דלא נטיר ליה, וסאיב ליה לנפשיה, ולא אתדבק בסטרא דחיי, בסטרא דימינא. ׳וגם הנפש לא תמלא׳ - לא תשתלים דינהא לעלם ולעלמי עלמין. דבר אחר לא תמלא, לא תשתלים לסלקא לאתרהא לעלמין, בגין דהא אסתאבת, ואתדבקת בסטרא אחרא.

התרגום: רבי יוסי פתח ואמר, ׳כל עמל אדם לפיהו וגו'׳ (קהלת ו). הסתכלתי בדברי שלמה המלך, וכלם אחוזים בחכמה עליונה. כל עמל אדם לפיהו, הפסוק הזה בשעה שדנים את האדם באותו העולם כתוב. כל אותו הדין, וכל מה שסובל באותו העולם ונוקמים ממנו נקמת העולם - לפיהו, בשביל פיהו שלא שמר אותו וטמא אותו את נפשו, ולא נדבק לצד החיים לצד הימין. ׳וגם הנפש לא תמלא׳ - לא תשתלם דינה לעולם ולעולמי עולמים. דבר אחר לא תמלא, לא תשתלם לעלות למקומה לעולמים, משום שהרי היא נטמאה ונדבקה לסטרא אחרא.

מן המפרשים

אור החמה: דף מ"ב ע"א אדהכי הא נונא רבא וכו' לנקוב עד התהום כלומר שיהיה מושך שפע דק להשפיע למלכות עד מקום שפע מדרגותם שהיא שוכבת בעמקי תהומא רבא בסוד הגלות והענין כי מעת החרבן *אולי צ"ל כסה או באה. כחה אופל בעולם כלומר ומאז ועד עתה העולם…

הסולם: ר׳ יוסי פתח וכו׳: רי״פ ואמר, כל עמל האדם לפיהו וגו׳. הסתכלתי בדברי שלמה המלך, וכולם אחוזים בחכמה עליונה, והכתוב, כל עמל האדם לפיהו, הנה מקרא הזה, בשעה שדנים לאדם בעולם ההוא, כתוב, שכל דין ההוא וכל מה שסובל בעולם ההוא, שנוקמים…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: