שמואל נטש הכל ולקח צעקה - ׳ויצעק אל ה' כל הלילה׳
שמות · אנחה שועה וצעקה - מעלת הצעקה הקרובה ביותר לקב"ה · מאמר 49 · פיסקה 3 · דף כ ע"א
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי בְּרֶכְיָה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁמוּאֵל, (שמואל א טו יא). ׳נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ׳. מַה כְּתִּיב, וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל, וַיִצְעַק ׳אֶל יהו"ה כָּל הַלַּיְלָה׳. הִנִּיחַ הַכֹּל, וְלָקַח צְעָקָה, מִשּׁוּם דְּהִיא קְרוֹבָה לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי׳.
תרגום
אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הקב"ה לִשְׁמוּאֵל ׳נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ, מַה כָּתוּב׳ (שמואל א טו, יא)? ׳וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל׳, וַיִּצְעַק ׳אֶל ה' כָּל הַלָּיְלָה׳ - הִנִּיחַ הַכֹּל וְלָקַח צְעָקָה, מִשּׁוּם שֶׁהִיא קְרוֹבָה לַקָּדוֹשׁ - בָּרוּךְ-הוּא יוֹתֵר מִכֻּלָּם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי ברכיה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לשמואל, (שמואל א טו יא). ׳נחמתי כי המלכתי את שאול למלך׳. מה כתיב, ויחר לשמואל, ויצעק ׳אל יהו"ה כל הלילה׳. הניח הכל, ולקח צעקה, משום דהיא קרובה לקודשא בריך הוא יתיר מכלהו, הדא הוא דכתיב, ׳ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי׳.
התרגום: אמר רבי ברכיה, בשעה שאמר הקב"ה לשמואל ׳נחמתי כי המלכתי את שאול למלך, מה כתוב׳ (שמואל א טו, יא)? ׳ויחר לשמואל׳, ויצעק ׳אל ה' כל הלילה׳ - הניח הכל ולקח צעקה, משום שהיא קרובה לקדוש - ברוך-הוא יותר מכלם. זהו שכתוב ׳ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי׳.
מן המפרשים
נזר ישראל: ויחר לשמואל ויצעק אל ה' כו'. שהצעקה אינו מולבש בדיבור, היא רוחניות להלביש בו הבורא ב"ה וב"ש:
הסולם: אמר ר' ברכיה וכו': אר"ב, בשעה שאמר הקב"ה לשמואל נחמתי כי המלכתי את שאול למלך. מה כתוב ויחר לשמואל ויצעק אל ה' כל הלילה, הניח הכל, דהיינו אנחה ושועה, ולקח צעקה, משום שהיא קרובה להקב"ה יותר מכולן. ז"ש ועתה הנה צעקת בני ישראל באה…
אור יקר: נחמתי כי המלכתי את ! ולפי (ולפי) והגה שועה זו היא בתפלה, ירצה שמדבר האדם בפיו, ולכך אינה במעלה כל כך מפני שעדיין היא במקום שיש בו דבור, אמנם צעקה היא במעלה גדולה שהיא במקום שיש קול בלא דבור, ולכך תעלה למעלה ואינה חוזרת ריקם,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: