פגישת לחמא בר ליואי - תפילות המתים מגינות על החיים
שמות · מעשה בקבר בדרך - שני נדרי הקב"ה ליעקב בגלות ובתחייה · מאמר 33 · פיסקה 4 · דף טז ע"ב
לשון הזוהר
אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יְהוּדָה, מַאי עֲבִידְתַיְיכוּ בְּהַהוּא עָלְמָא. אִתְרְגִישׁ קִבְרָא, וְאָמַר, אַזִילוּ קוּמוּ, דְּהָאִידָּנָא יִלְקוּן לִבְרִי, תַּוְוהוּ, וְעָרְקוּ מִתַּמָּן כְּפַלְגוּת מִיל, יָתְבוּ עַד דְּנָהִיר צַפְרָא. קָמוּ לְמֵיזַל, חָמוּ חַד בַּר נָשׁ, דְּהֲוָה רָהִיט וְעָרַק, וַהֲוָה שָׁתִית דָּמָא אֲכַתְפוֹי, אַחְדוּ בֵּיהּ, וְסָח לְהוֹ עוֹבָדָא, אָמְרוּ לֵיהּ מַה שְּׁמֶךָ. אָמַר לְהוּ, לַחְמָא בַּר לֵיוָאֵי. אָמְרוּ, וּמַה (בר) לֵיוָאֵי בַּר לַחְמָא הֲוָה הַהוּא מֵיתָא, וּמִסְתָּפֵינָא לְאִשְׁתַּעוּיי יַתִּיר בַּהֲדֵיהּ. לָא אֲהַדְרוּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא, הַאי דְּאָמְרוּ, דִּצְלוֹתְהוֹן דְּמֵתַיָּיא, מְגִינָן עַל חַיֵּי. מְנָלָן. דִּכְתִּיב, ׳וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן׳ (במדבר יג, כב).
תרגום
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, מַה מַּעֲשֵׂיכֶם בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם? רָעַשׁ הַקֶּבֶר וְאָמַר, קוּמוּ לְכוּ, שֶׁעַכְשָׁו מַכִּים אֶת בְּנִי. תָּמְהוּ וּבָרְחוּ מִשָּׁם כַּחֲצִי מִיל. יָשְׁבוּ עַד שֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר. קָמוּ לָלֶכֶת, וְרָאוּ אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה רָץ וּבוֹרֵחַ, וְהָיָה שׁוֹתֵת דָּם עַל כְּתֵפָיו. אָחֲזוּ בוֹ, וְסִפֵּר לָהֶם אֶת הַמַּעֲשֶׂה. אָמְרוּ לוֹ, מַה שִּׁמְךְ? אָמַר לָהֶם, לַחְמָא בַּר לֵיוָאֵי. אָמְרוּ, וּמָה (בן) לֵיוָאֵי בַּר לַחְמָא הָיָה אוֹתוֹ הַמֵּת. וְאָנוּ יְרֵאִים לְדַבֵּר אִתּוֹ יוֹתֵר, וְלֹא חָזְרוּ. אָמַר רַבִּי אַבָּא, זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁתְּפִלּוֹת הַמֵּתִים מְגִנּוֹת עַל הַחַיִּים, מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן׳ (במדבר יג, כב).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר ליה רבי יהודה, מאי עבידתייכו בההוא עלמא. אתרגיש קברא, ואמר, אזילו קומו, דהאידנא ילקון לברי, תווהו, וערקו מתמן כפלגות מיל, יתבו עד דנהיר צפרא. קמו למיזל, חמו חד בר נש, דהוה רהיט וערק, והוה שתית דמא אכתפוי, אחדו ביה, וסח להו עובדא, אמרו ליה מה שמך. אמר להו, לחמא בר ליואי. אמרו, ומה (בר) ליואי בר לחמא הוה ההוא מיתא, ומסתפינא לאשתעויי יתיר בהדיה. לא אהדרו. אמר רבי אבא, האי דאמרו, דצלותהון דמתייא, מגינן על חיי. מנלן. דכתיב, ׳ויעלו בנגב ויבא עד חברון׳ (במדבר יג, כב).
התרגום: אמר לו רבי יהודה, מה מעשיכם באותו העולם? רעש הקבר ואמר, קומו לכו, שעכשו מכים את בני. תמהו וברחו משם כחצי מיל. ישבו עד שהאיר הבקר. קמו ללכת, וראו איש אחד שהיה רץ ובורח, והיה שותת דם על כתפיו. אחזו בו, וספר להם את המעשה. אמרו לו, מה שמך? אמר להם, לחמא בר ליואי. אמרו, ומה (בן) ליואי בר לחמא היה אותו המת. ואנו יראים לדבר אתו יותר, ולא חזרו. אמר רבי אבא, זהו שאמרו שתפלות המתים מגנות על החיים, מנין לנו? שכתוב ׳ויעלו בנגב ויבא עד חברון׳ (במדבר יג, כב).
מן המפרשים
אור החמה: ויבא עד חברון יר' שבא כלב ונשתטח בקבר האבות שיתפללו עליו שינצל מעצת מרגלים כנראה שיודעים בצער הבנים ויש תועלת בתפלה על קברם והגינה תפלתם על כלב שניצול מעצתם. חד דייחות עימי' היינו עם נשמתו כדפי' לעיל ר"א בן ערך וחד דיסיקני' מן…
מהרח"ו: אל שדי קברא אל שדי קברא וגו'. נשבע לו בהקב"ה הפותח קברות ישראל, מפני שהיה הוא בתוך הקבר והם חוץ לקבר:
הסולם: א"ל ר' יהודה וכו': א"ל ר"י, מה אתם עושים בעולם ההוא. נרעש הקבר, ואמר, לכו קומו, כי עתה מכים את בני. תמהו, וברחו משם כחצי מיל. ישבו, עד שהאיר הבוקר. קמו ללכת, ראו אדם אחד, שהיה רץ ובורח, מפני רבו, כי ניצל ממנו בתפלת אביו המת.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: