ממלכת הזוהר › זוהר › שמות › מאמר 24: משה כיעקב בבאר - מציאת בת הזוג ורוח הקודש › פיסקה 5 (יד ע"א)

׳איש מצרי הצילנו׳ - משל הדוב והכבש שנקלע במדבר

שמות · משה כיעקב בבאר - מציאת בת הזוג ורוח הקודש · מאמר 24 · פיסקה 5 · דף יד ע"א

לשון הזוהר

׳וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ׳ (שמות ב, יט). רִבִּי חִיָּיא אָמַר, הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, דְּנִצְנְצָא בְּהוּ רוּחַ קוּדְשָׁא, וְאָמְרוּ, וְלֹא יָדְעוּ מָה אָמְרוּ. לְבַר נָשׁ, דְּהֲוָה יָתִיב בְּמַדְבְּרָא, וַהֲווּ יוֹמִין דְּלָא אָכַל בִּשְׂרָא. יוֹמָא חַד אָתָא דּוֹבָא לְנַטְלָא חַד אִימְרָא, עָרַק אִימְרָא, וְדוֹבָא אֲבַתְרֵיהּ, עַד דְּמָטוּ לְגַבֵּי הַהוּא בַּר נָשׁ לְמַדְבְּרָא, חָמָא אִימְרָא, וְאַתְקִיף בֵּיהּ וּשְׁחָטֵיהּ וְאָכַל בִּשְׂרָא.

תרגום

׳וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ׳ (שמות ב, יט) - רַבִּי חִיָּיא אָמַר, הֲרֵי בֵּאֲרוּ הַחֲבֵרִים, שֶׁנִּצְנְצָה בָהֶן רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאָמְרוּ וְלֹא יָדְעוּ מָה אָמְרוּ. לְאִישׁ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בַּמִּדְבָּר, וְהָיוּ יָמִים שֶׁלֹּא אָכַל בָּשָׂר. יוֹם אֶחָד בָּא דֹּב לִטֹּל כֶּבֶשׂ אֶחָד. בָּרַח הַכֶּבֶשׂ, וְהַדֹּב אַחֲרָיו, עַד שֶׁהִגִּיעוּ ׳לְאוֹתוֹ אִישׁ׳ לַמִּדְבָּר. רָאָה כֶּבֶשׂ וְהֶחֱזִיק בּוֹ וּשְׁחָטוֹ, וְאָכַל בָּשָׂר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳ותאמרן איש מצרי הצילנו׳ (שמות ב, יט). רבי חייא אמר, הא אוקמוה חברייא, דנצנצא בהו רוח קודשא, ואמרו, ולא ידעו מה אמרו. לבר נש, דהוה יתיב במדברא, והוו יומין דלא אכל בשרא. יומא חד אתא דובא לנטלא חד אימרא, ערק אימרא, ודובא אבתריה, עד דמטו לגבי ההוא בר נש למדברא, חמא אימרא, ואתקיף ביה ושחטיה ואכל בשרא.

התרגום: ׳ותאמרן איש מצרי הצילנו׳ (שמות ב, יט) - רבי חייא אמר, הרי בארו החברים, שנצנצה בהן רוח הקדש, ואמרו ולא ידעו מה אמרו. לאיש שהיה יושב במדבר, והיו ימים שלא אכל בשר. יום אחד בא דב לטל כבש אחד. ברח הכבש, והדב אחריו, עד שהגיעו ׳לאותו איש׳ למדבר. ראה כבש והחזיק בו ושחטו, ואכל בשר.

מן המפרשים

מקדש מלך: ואכל בשרא והנמשל שאלמלא המצרי שע"י ברח משה למדין לא היו הם ניצולים ולכך אמרו איש מצרי וי"מ שצפורה ברחה אצל משה מהרועים והוא הצילה ונשאה: דא כנסת ישראל ישראל שלמטה בגלות: בנות ירושלים נ"ב הם בסוד עולימתאן דירושלים דלעילא ופי'…

אור החמה: ותאמרן וגו' ר' חייא אמר וגומר נצנצה בהון רוח קודשא שאיש מצרי שהרג גרם הצלתם כמשל שהדוב האכילו בשר אבל אמרו ר' חייא אמ' דדר' קראי ברז' ותבאנה אל רעואל מתעלות שבע בנות בת שבע באר שבע אל גבורה הדבקה בחסד דהיינו רעי וחבר אל חסד…

הסולם: ותאמרנה איש מצרי הצילנו: ר' חייא אמר, הרי בארוהו החברים שנצנץ בהן רוח הקדש, במה שאמרו איש מצרי הצילנו, ואמרו ולא ידעו מה שאמרו . משל לאדם שהיה יושב במדבר, ועברו ימים שלא אכל בשר. יום אחד בא דוב לחטוף כבש אחד, וברח הכבש והדוב…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: