אלמלא חטא אדם לא היה טועם טעם מות - הרוח מתרחצת בנהר דינור ונכנסת לגן עדן
שלח לך · ויברא אלהים את האדם בצלמו - סוד שלושה עולמות שהקבה נסתר בתוכם · מאמר 8 · פיסקה 7 · דף קנט ע"ב
לשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, אִלְמָלֵי לָא חָב אָדָם, לָא יִטְעַם טַעֲמָא דְּמוֹתָא בְּהַאי עָלְמָא, בְּזִמְנָא דְּעָיִיל לְעָלְמִין אַחֲרָנִין. אֲבָל בְּגִין דְּחָב, טַעַם טַעֲמָא דְּמוֹתָא, עַד לָא יֵיעוּל לְאִינּוּן עָלְמִין, וְאִתְפָּשַּׁט רוּחָא מֵהַאי גּוּפָא, וְאַשְׁאַר לֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא, וְרוּחָא אִסְתַּחְיָא בִּנְהַר דִּינוּר לְקַבְּלָא עוֹנְשָׁא. וּלְבָתַר עַיְילָא לְגַּן עֵדֶן דִּבְאַרְעָא, וְאִזְדַּמְּנָא לֵיהּ מָאנָא אַחֲרָא דִּנְהוֹרָא, כְּהַאי פַּרְצוּפָא דְּגוּפָא דְּהַאי עָלְמָא מַמָּשׁ. וְאִתְלָבָּשׁ וְאִתְתָּקַּן בֵּיהּ. וְתַמָּן הוּא מָדוֹרָא דִּילֵיהּ תָּדִיר. וְאִתְקְשַׁר בְּרֵישׁ יַרְחֵי וְשַׁבַּתֵּי בְּנִשְׁמְתָא. וְסָלִיק וְאִתְעַטָּר לְעֵילָּא לְעֵילָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וְגוֹ'׳ (ישעיהו סו, כג).
תרגום
וּבֹא וּרְאֵה, אִלְמָלֵא לֹא חָטָא אָדָם, לֹא יִטְעַם טַעַם הַמָּוֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּזְמַן שֶׁיִּכָּנֵס לְעוֹלָמוֹת אֲחֵרִים. אֲבָל מִשּׁוּם שֶׁחָטָא, טוֹעֵם טַעַם הַמָּוֶת עַד שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְאוֹתָם עוֹלָמוֹת, וּמִתְפַּשֶּׁטֶת הָרוּחַ מִגּוּף זֶה, וּמַשְׁאִירוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהָרוּחַ מִתְרַחֶצֶת בִּנְהַר דִּינוּר לְקַבֵּל עָנְשָׁהּ. וְאַחַר כָּךְ נִכְנֶסֶת לְגַן עֵדֶן שֶׁבָּאָרֶץ, וּמִזְדַּמֵּן לָהּ כְּלִי אוֹר אַחֵר, כְּפַרְצוּף הַגּוּף שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה מַמָּשׁ. וּמִתְלַבֶּשֶׁת וְנִתְקֶנֶת בּוֹ, וְשָׁם הוּא מְדוֹרָהּ תָּמִיד. וְנִקְשֶׁרֶת בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשַׁבָּתוֹת בַּנְּשָׁמָה, וְעוֹלָה וּמִתְעַטֶּרֶת לְמַעְלָה לְמַעְלָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וְגוֹ'׳ (ישעיה סו, כג) '.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותא חזי, אלמלי לא חב אדם, לא יטעם טעמא דמותא בהאי עלמא, בזמנא דעייל לעלמין אחרנין. אבל בגין דחב, טעם טעמא דמותא, עד לא ייעול לאינון עלמין, ואתפשט רוחא מהאי גופא, ואשאר ליה בהאי עלמא, ורוחא אסתחיא בנהר דינור לקבלא עונשא. ולבתר עיילא לגן עדן דבארעא, ואזדמנא ליה מאנא אחרא דנהורא, כהאי פרצופא דגופא דהאי עלמא ממש. ואתלבש ואתתקן ביה. ותמן הוא מדורא דיליה תדיר. ואתקשר בריש ירחי ושבתי בנשמתא. וסליק ואתעטר לעילא לעילא, הדא הוא דכתיב, ׳והיה מדי חדש בחדשו וגו'׳ (ישעיהו סו, כג).
התרגום: ובא וראה, אלמלא לא חטא אדם, לא יטעם טעם המות בעולם הזה בזמן שיכנס לעולמות אחרים. אבל משום שחטא, טועם טעם המות עד שלא יכנס לאותם עולמות, ומתפשטת הרוח מגוף זה, ומשאירו בעולם הזה, והרוח מתרחצת בנהר דינור לקבל ענשה. ואחר כך נכנסת לגן עדן שבארץ, ומזדמן לה כלי אור אחר, כפרצוף הגוף של העולם הזה ממש. ומתלבשת ונתקנת בו, ושם הוא מדורה תמיד. ונקשרת בראשי חדשים ושבתות בנשמה, ועולה ומתעטרת למעלה למעלה. זהו שכתוב ׳והיה מדי חדש בחדשו וגו'׳ (ישעיה סו, כג) '.
מן המפרשים
יהל אור: אשתכח ביה כו'. דל"ל קיומא כמ"ש בפרשת בראשית בסוד השינה ואח"כ במיתה אמר כד בעאן כו' וכן למעלה בעלמא תליתאה אמר אלו ב' דרגין אשתכח ביה כו' אשתכח ביה השתא כו' דההשתכחות עצמו אינו בעצם כמו האדם בעולם הזה ואח"כ אשתכח כו': ותמן הוא…
אור החמה: בחדשו. כאלו אמר בחידושו דהיינו חדוש הלבנה באור המתחדש בה מהת"ת אמנם בשבתו לא שייך הכי אלא בשבתו ת"ת ממש ודרך כלל השיב ר' אבא לשאלת ר' יהודה ממה שקבל מר' שמעון אחר שהוכיחו שלא יכניס עצמו בהסתכלות העיון בדברים הקשים שאין ראוי…
אור יקר: אם אין אריך אנפין ועיין בפרשת בשלח, יש כה עץ הנהגתה מהתפארת כשאר הנהגת המציאות כקרכנו כלומר במיעינו ועתה תדעו אותו מתוך הארץ, אמנם קשה דהא באדרא פירשו בפסוק ארץ אשר ת׳ אלהיך דורש אותה תמיד מרשית דלא.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: