אשרי מי שמקטין עצמו בעולם הזה - ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים
שלח לך · ויהיו חיי שרה - סוד המקטין עצמו נעשה גדול בעולם ההוא · מאמר 26 · פיסקה 1 · דף קסח ע"ב
לשון הזוהר
אִי רִבִּי, אִי רִבִּי, כַּמָה חַדְתִּין מִלִּין מִגּוֹ רַב מְתִיבְתָּא. זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּאַזְעַר גַּרְמֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא, כַּמָה אִיהוּ רַב וְעִלָּאָה בְּהַהוּא עָלְמָא. וְהָכִי פָּתַח רַב מְתִיבְתָּא, מַאן דְּאִיהוּ זְעֵיר, אִיהוּ רַב. וּמַאן דְּאִיהוּ רַב, אִיהוּ זְעֵיר. דִּכְתִּיב, ׳וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים׳ (בראשית כג, א). מֵאָה דְּאִיהוּ חֶשְׁבּוֹן רַב, כְּתִיב בֵּיהּ שָׁנָה, זְעִירוּ דְּשָׁנִין, חַד אַזְעִיר לֵיהּ. שֶׁבַע, דְּאִיהוּ חֶשְׁבּוֹן זְעֵיר, אַסְגֵּי לֵיהּ, וְרַבֵּי לֵיהּ דִּכְתִּיב ׳שֶׁבַע שָׁנִים׳. תָּא חֲזֵי, דְּלָא רַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא לִדְאַזְעִיר. לָא אַזְעִיר אֶלָּא לִדְרַבֵּי. זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּאַזְעִיר גַּרְמֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא, כַּמָּה אִיהוּ רַב בְּעִלּוּיָא בְּהַהוּא עָלְמָא.
תרגום
אִי רַבִּי, אִי רַבִּי, כַּמָּה דְבָרִים חֲדָשִׁים מִתּוֹךְ רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה. אַשְׁרָיו מִי שֶׁמַּקְטִין עַצְמוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כַּמָּה הוּא גָּדוֹל וְעֶלְיוֹן בָּעוֹלָם הַהוּא. וְכָךְ פָּתַח רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה: מִי שֶׁהוּא קָטָן - הוּא גָּדוֹל, וּמִי שֶׁהוּא גָּדוֹל - הוּא קָטָן, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים׳ (בראשית כג, א) - מֵאָה, שֶׁהוּא חֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל, כָּתוּב בּוֹ שָׁנָה, קְטַן הַשָּׁנִים, לְאֶחָד הִקְטִינוֹ. שֶׁבַע, שֶׁהוּא חֶשְׁבּוֹן קָטָן, הִגְדִּילוֹ וְרִבָּה אוֹתוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳שֶׁבַע שָׁנִים׳ (במדבר יג, כב) - בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא הִגְדִּיל הקב"ה אֶלָּא לַמַּקְטִין. לֹא הִקְטִין אֶלָּא לְמִי שֶׁהִתְגַּדֵּל. אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּקְטִין עַצְמוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כַּמָּה הוּא גָּדוֹל בְּעִלּוּי בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אי רבי, אי רבי, כמה חדתין מלין מגו רב מתיבתא. זכאה איהו מאן דאזער גרמיה בהאי עלמא, כמה איהו רב ועלאה בההוא עלמא. והכי פתח רב מתיבתא, מאן דאיהו זעיר, איהו רב. ומאן דאיהו רב, איהו זעיר. דכתיב, ׳ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים׳ (בראשית כג, א). מאה דאיהו חשבון רב, כתיב ביה שנה, זעירו דשנין, חד אזעיר ליה. שבע, דאיהו חשבון זעיר, אסגי ליה, ורבי ליה דכתיב ׳שבע שנים׳. תא חזי, דלא רבי קודשא בריך הוא, אלא לדאזעיר. לא אזעיר אלא לדרבי. זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא, כמה איהו רב בעלויא בההוא עלמא.
התרגום: אי רבי, אי רבי, כמה דברים חדשים מתוך ראש הישיבה. אשריו מי שמקטין עצמו בעולם הזה, כמה הוא גדול ועליון בעולם ההוא. וכך פתח ראש הישיבה: מי שהוא קטן - הוא גדול, ומי שהוא גדול - הוא קטן, שכתוב ׳ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים׳ (בראשית כג, א) - מאה, שהוא חשבון גדול, כתוב בו שנה, קטן השנים, לאחד הקטינו. שבע, שהוא חשבון קטן, הגדילו ורבה אותו, שכתוב ׳שבע שנים׳ (במדבר יג, כב) - בא וראה שלא הגדיל הקב"ה אלא למקטין. לא הקטין אלא למי שהתגדל. אשרי מי שמקטין עצמו בעולם הזה, כמה הוא גדול בעלוי באותו העולם.
מן המפרשים
יהל אור: אי ר' אי ר' כמה חדתן מלין מגו רב מתיבתא. כאן צ"ל מ"ש קע"א ב' (ח"ג קעא, ב) "מאן יכיל למימר מאינון מליא דקא מתחדשן כו'" עד "ולבתר יומא חד" וחסר, ואח"כ כאן (ח"ג קסח, ב) "אדהכי שמעו שירתא כו'":
הסולם: אי רבי אי וכו׳: אהה רבי אהה רבי. כמה חדשים הם הדברים מן ראש הישיבה. אשרי הוא מי שמשפיל את עצמו בעולם הזה, כמה הוא רב ועליון בעולם ההוא. וכך פתח ראש הישיבה. מי שהוא קטן הוא גדול. ומי שהוא גדול הוא קטן. שכתוב, ויהיו חיי שרה מאה…
אור החמה: מן המקבילה בחיי שרה מאמר ד, א (קכב:) ת"ח בשעתא דבר נש וגו' קשי' ליה כי לדון את יונה למה הוצרך לצאת נשמתו ולהסתלק לכסא הכבוד. שהרי בר"ה דנין בני אדם ואין נשמתם מסתלקת. לזה הביא ענין כל לילה שהנשמה יוצא' מהגוף ומסתלקת להיותה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: