ממלכת הזוהר › זוהר › שלח לך › מאמר 13: תמים תהיה עם ה אלהיך - סוד תם וים ויעקב איש תם › פיסקה 7 (קסג ע"ב)

פרש רבי אילאי: הלבנה הקדושה יפה בלבן וגון תכלת מדג היוצא בים

שלח לך · תמים תהיה עם ה אלהיך - סוד תם וים ויעקב איש תם · מאמר 13 · פיסקה 7 · דף קסג ע"ב

לשון הזוהר

הַשְׁתָּא פָּרִישׁ מַאן דְּפָרִישׁ, בִּמְתִיבְתָּא, דְּסִיהֲרָא קַדִּישָׁא שַׁפִּירָא, אִיהוּ בְּחִוָּורוּ, וְכָל גַּוְונִין מְנַצְצָן בָּהּ וּמְרֻקָּמָן, וְאִיהוּ כְּהַהוּא שְׁפִּירוּ וְחִוָּורוּ דְּשִׁמְשָׁא מַמָּשׁ. וּבְהַהוּא יַמָּא דִּילָהּ, גּוֹ שִׁבְעִין שְׁנִין, נָפְקָא נוּנָא חֲדָא, וְאַפִּיק מִנֵּיהּ גּוָון תְּכֵלֶת, וְאִיהִי נַטְלָא גּוָון דָּא, וְתַקִּינַת לֵיהּ, וְאִתְחַפְּיָיא לְבַר בְּהַאי גּוָון. לָאו דְּהַאי גּוָון לְבוּשָׁא דִּילָהּ, דְּהָא ׳שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ׳ (משלי לא, כב). אֲבָל חוּפָּאָה דִּלְבַר הַאי גּוָון הוּא. כְּגַוְונָא דָּא הֲוָה מַשְׁכְּנָא, דְּכוּלֵיהּ בִּשְׁפִירוּ מְרֻקָּמָא לְגוֹ, וּלְבָתַר ׳וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת׳ (במדבר ד, ו). מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּתְחוֹת יָם דָּא, אִית מְצוּלוֹת יָ"ם, כְּלַל דְּכַר וְנוּקְבָּא, וְאִית לוֹן עֵינָא בִּישָׁא לְאִסְתַּכְּלָא, וְכַד מִסְתַּכְּלִין, זַמִּין לְעֵינַיְיהוּ גּוָון תְּכֵלָא, וְלָא יַכְלָא עֵינַיְיהוּ לְשַׁלְּטָאָה, וְאִיהִי אִתְתְּקָנַת לְגוֹ, בְּכָל גְּוָונִין מְרֻקָּמָן כַּדְּקָא יָאוּת, מִתְתָּחְמָן לְד' סִטְרִין דְּעָלְמָא.

תרגום

כָּעֵת פֵּרַשׁ מַה שֶּׁפֵּרַשׁ בַּיְשִׁיבָה, שֶׁהַלְּבָנָה הַקְּדוֹשָׁה יָפָה הִיא בְּלֹבֶן, וְכָל הַגְּוָנִים נוֹצְצִים בָּהּ וּמְרֻקָּמִים, וְהִיא כְּאוֹתוֹ יֹפִי וְלֹבֶן הַשֶּׁמֶשׁ מַמָּשׁ. וּבְאוֹתוֹ הַיָּם שֶׁלָּהּ בְּתוֹךְ שִׁבְעִים שָׁנָה יוֹצֵא דָג אֶחָד, וּמוֹצִיא מִמֶּנָּה גָּוֶן תְּכֵלֶת, וְהִיא לוֹקַחַת גָּוֶן זֶה וּמַתְקִינָה אוֹתוֹ, וּמִתְחַפָּה בַחוּץ בַּגָּוֶן הַזֶּה. לֹא שֶׁגָּוֶן זֶה הוּא לְבוּשָׁהּ, שֶׁהֲרֵי ׳שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ׳ (משלי לא, כב) - אֲבָל צִפּוּי חִיצוֹנִי הוּא הַגָּוֶן הַזֶּה. כְּמוֹ זֶה הָיָה הַמִּשְׁכָּן, שֶׁכֻּלּוֹ בְּיֹפִי מְרֻקָּם לִפְנִים, וְאַחַר כָּךְ - ׳וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת׳ (במדבר ד, ו) - מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁתַּחַת יָם זֶה יֵשׁ מְצוּלוֹת יָ"ם, כְּלָל שֶׁל זָכָר וְנוּקְבָּא, וְיֵשׁ לָהֶם עַיִן הָרָע לְהִסְתַּכֵּל. וּכְשֶׁמִּסְתַּכְּלִים, מִזְדַּמֵּן לְעֵינֵיהֶם צֶבַע תְּכֵלֶת, וְלֹא יְכוֹלָה עֵינָם לִשְׁלֹט, וְהִיא מִתְתַּקֶּנֶת לִפְנִים בְּכָל גְּוָנִים מְרֻקָּמִים כָּרָאוּי, מִתְתַּחְמִים לְאַרְבַּעַת צִדְדֵי הָעוֹלָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: השתא פריש מאן דפריש, במתיבתא, דסיהרא קדישא שפירא, איהו בחוורו, וכל גוונין מנצצן בה ומרקמן, ואיהו כההוא שפירו וחוורו דשמשא ממש. ובההוא ימא דילה, גו שבעין שנין, נפקא נונא חדא, ואפיק מניה גוון תכלת, ואיהי נטלא גוון דא, ותקינת ליה, ואתחפייא לבר בהאי גוון. לאו דהאי גוון לבושא דילה, דהא ׳שש וארגמן לבושה׳ (משלי לא, כב). אבל חופאה דלבר האי גוון הוא. כגוונא דא הוה משכנא, דכוליה בשפירו מרקמא לגו, ולבתר ׳ופרשו בגד כליל תכלת׳ (במדבר ד, ו). מאי טעמא. בגין דתחות ים דא, אית מצולות י"ם, כלל דכר ונוקבא, ואית לון עינא בישא לאסתכלא, וכד מסתכלין, זמין לעינייהו גוון תכלא, ולא יכלא עינייהו לשלטאה, ואיהי אתתקנת לגו, בכל גוונין מרקמן כדקא יאות, מתתחמן לד' סטרין דעלמא.

התרגום: כעת פרש מה שפרש בישיבה, שהלבנה הקדושה יפה היא בלבן, וכל הגונים נוצצים בה ומרקמים, והיא כאותו יפי ולבן השמש ממש. ובאותו הים שלה בתוך שבעים שנה יוצא דג אחד, ומוציא ממנה גון תכלת, והיא לוקחת גון זה ומתקינה אותו, ומתחפה בחוץ בגון הזה. לא שגון זה הוא לבושה, שהרי ׳שש וארגמן לבושה׳ (משלי לא, כב) - אבל צפוי חיצוני הוא הגון הזה. כמו זה היה המשכן, שכלו ביפי מרקם לפנים, ואחר כך - ׳ופרשו בגד כליל תכלת׳ (במדבר ד, ו) - מה הטעם? משום שתחת ים זה יש מצולות י"ם, כלל של זכר ונוקבא, ויש להם עין הרע להסתכל. וכשמסתכלים, מזדמן לעיניהם צבע תכלת, ולא יכולה עינם לשלט, והיא מתתקנת לפנים בכל גונים מרקמים כראוי, מתתחמים לארבעת צדדי העולם.

מן המפרשים

מקדש מלך: דסיהרא קדיש' נ"ב נוקבא דאצילות בחוורו נ"ב בחסדים בההוא ספירו וחוורו דשמשא. נ"ב אין בה חסרון. ימא דילה נ"ב בריאה. גו ע' שנין נ"ב ז"ק דבריאה. נונא חדא נ"ב יסוד דבריאה. גוון תכלת נ"ב מלכות דבריאה. לאו דהאי גוון וכו' פי' אין תכלת…

יהל אור: וז"ש ובההוא ימא כו' ואמר למטה לבתר בתפלין כו' והוא א' דאמת, והוא רזא דאלהים שאמר בז"ח ש"ה אלהים א' דכר כו' מילה בפריעה כו':

אור החמה: גו שבעין שנין. הם ז' היכלות שהם נגד ז' מדרגות וכל א' כלולה מעשר עולה שבעין או אפשר שהם ע' שרים ובתוכם נפקא נונא חדא הענין כי הכחות שהם גדלים במדרגות הים נק' דגים כדכתיב זה הים גדול ורחב ידים וגו' והנה נונא דא הוא סוד מכך מבדיל…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: