בכל לילה טרם ישכב צריך אדם לעשות חשבון מעשיו כי אותה שעה עץ המות שורה
קרח · ראה חיים עם אשה אשר אהבת - סוד הכללת שמאל בימין וחשבון הנפש · מאמר 7 · פיסקה 6 · דף קעח ע"א
לשון הזוהר
מַאן דְּאִית בֵּיהּ עוֹבָדָא טָבָא, אוֹ דְּאִיהוּ (ס"א אי טבא איהו) מָארֵי דְּחוּשְׁבָּנָא, הָא אוּקְמוּהָ דִּבְכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא עַד לָא יִשְׁכַּב, וְעַד לָא נָאִים, בָּעֵי בַּר נָשׁ לְמֶעְבַּד חוּשְׁבָּנָא מֵעוֹבָדוֹי דְּעֲבַד כָּל הַהוּא יוֹמָא, וְיֵתוּב מִנַּיְיהוּ, וְיִבְעֵי עָלַיְיהוּ רַחֲמֵי. מַאי טַעְמָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא. בְּגִין דְּהַהִיא שַׁעֲתָא אִילָנָא דְּמוֹתָא שָׁארֵי בְּעָלְמָא, וְכָל בְּנֵי עָלְמָא טַעֲמִין טַעֲמָא דְּמוֹתָא, וּבָעֵי בְּהַהִיא שַׁעֲתָא לְמֶעְבַּד חוּשְׁבָּנָא מֵעוֹבָדוֹי, וְיוֹדֵי עָלַיְיהוּ, בְּגִין דְּאִיהִי שַׁעֲתָא דְּמוֹתָא, וְאִלֵּין אִקְרוּן מָארֵי דְּחוּשְׁבָּנָא.
תרגום
מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה טוֹב אוֹ שֶׁהוּא (אִם טוֹב הוּא) בַּעַל חֶשְׁבּוֹן, הֲרֵי בֵּאֲרוּהָ, שֶׁבְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה טֶרֶם יִשְׁכַּב וְטֶרֶם יִישַׁן, צָרִיךְ אָדָם לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן מִמַּעֲשָׂיו שֶׁעָשָׂה כָּל אוֹתוֹ יוֹם, וְיָשׁוּב מֵהֶם וִיבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. מָה הַטַּעַם בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה? מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה עֵץ הַמָּוֶת שׁוֹרֶה בָעוֹלָם, וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם טוֹעֲמִים טַעַם הַמָּוֶת, וְצָרִיךְ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן מַעֲשָׂיו וְיוֹדֶה עֲלֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁל הַמָּוֶת, וְאֵלֶּה נִקְרָאִים בַּעֲלֵי חֶשְׁבּוֹן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מאן דאית ביה עובדא טבא, או דאיהו (ס"א אי טבא איהו) מארי דחושבנא, הא אוקמוה דבכל ליליא וליליא עד לא ישכב, ועד לא נאים, בעי בר נש למעבד חושבנא מעובדוי דעבד כל ההוא יומא, ויתוב מנייהו, ויבעי עלייהו רחמי. מאי טעמא בההיא שעתא. בגין דההיא שעתא אילנא דמותא שארי בעלמא, וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא, ובעי בההיא שעתא למעבד חושבנא מעובדוי, ויודי עלייהו, בגין דאיהי שעתא דמותא, ואלין אקרון מארי דחושבנא.
התרגום: מי שיש בו מעשה טוב או שהוא (אם טוב הוא) בעל חשבון, הרי בארוה, שבכל לילה ולילה טרם ישכב וטרם יישן, צריך אדם לעשות חשבון ממעשיו שעשה כל אותו יום, וישוב מהם ויבקש עליהם רחמים. מה הטעם באותה השעה? משום שבאותה שעה עץ המות שורה בעולם, וכל בני העולם טועמים טעם המות, וצריך באותה שעה לעשות חשבון מעשיו ויודה עליהם, משום שאותה שעה של המות, ואלה נקראים בעלי חשבון.
מן המפרשים
אור החמה: בגין דאיהו שעתא דמותא. וכמו שבעת מיתת האדם צריך וידוי שכן כל המומתין מתודין א"כ גם עתה שהיא עת מיתה ראוי שיתודה כי שמא ישלוט בו המיתה ולא יקום. או אפשר כי בערך היום ההוא עד הלילה הוא מת וחולף מיום זה אל יום אחר צריך לשוב…
הסולם: מאן דאית ביה וכו': מי שיש בו מעשה טוב או שהוא מבעלי החשבון, הנה העמידוהו, שבכל לילה ולילה, מטרם שישכב, ועוד אינו ישן, צריך האדם לעשות חשבון ממעשיו שעשה כל אותו היום, וישוב מהם ויבקש עליהם רחמים. מהו הטעם שצריך לעשות חשבון…