ממלכת הזוהר › זוהר › קדושים › מאמר 3: קדשים תהיו - פרשה זו כלל התורה וסוד ההתקדשות באחד בזווג חצות ושבת › פיסקה 7 (פא ע"א)

פרשת עריות ופרשת קדשים תהיו סמוכות - הנשמר מהעריות נעשה בקדשה

קדושים · קדשים תהיו - פרשה זו כלל התורה וסוד ההתקדשות באחד בזווג חצות ושבת · מאמר 3 · פיסקה 7 · דף פא ע"א

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי אַבָּא, מַאי טַעְמָא פַּרְשְׁתָּא דַּעֲרָיוֹת, וּפַרְשְׁתָּא דִּקְדוֹשִׁים תִּהְיוּ, סְמוּכִין דָּא לְדָא. אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, כָּל מַאן דְּאִסְתָּמַר מֵאִלֵּין עֶרְיָין, בִּקְדוּשָּׁה אִתְעָבִיד וַדַּאי. וְכָּל שֶׁכֵּן אִי אִתְקַדָּשׁ בִּקְדוּשָּׁה דְּמָארֵיהּ, וְהָא אַתְּעֲרוּ חַבְרַיָּיא.

תרגום

אָמַר רַבִּי אַבָּא, מָה הַטַּעַם שֶׁפָּרָשַׁת עֲרָיוֹת וּפָרָשַׁת קְדֹשִׁים תִּהְיוּ סְמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ? אֶלָּא כָּךְ לָמַדְנוּ, כָּל מִי שֶׁנִּשְׁמָר מִן הָעֲרָיוֹת הַלָּלוּ, וַדַּאי שֶׁנַּעֲשָׂה בִּקְדֻשָּׁה. וְכָל שֶׁכֵּן אִם מִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת רִבּוֹנוֹ, וַהֲרֵי הֵעִירוּ הַחֲבֵרִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי אבא, מאי טעמא פרשתא דעריות, ופרשתא דקדושים תהיו, סמוכין דא לדא. אלא הכי תאנא, כל מאן דאסתמר מאלין עריין, בקדושה אתעביד ודאי. וכל שכן אי אתקדש בקדושה דמאריה, והא אתערו חברייא.

התרגום: אמר רבי אבא, מה הטעם שפרשת עריות ופרשת קדשים תהיו סמוכות זו לזו? אלא כך למדנו, כל מי שנשמר מן העריות הללו, ודאי שנעשה בקדשה. וכל שכן אם מתקדש בקדשת רבונו, והרי העירו החברים.

מן המפרשים

אור החמה: א"ר אבא מאי טעמא וגומר כל מאן דאסתמר וגומר נראה לפרש שאם נתקדש שנשמר אביו בשעת מולדתו. וז"ש בקדושה דאתעביד ששמרו אביו שלא הולידו בשום אחד מאלו העריות ונעשה בקדושה אלא שאין זה טבע לשון כל מאן דאסתמר וכ"ש אי אתקדש וגומר במותר לו…

הסולם: א״ר אבא וכו׳: אר״א, מהו הטעם שפרשת עריות ופרשת קדושים סמוכות זו לזו. ומשיב, אלא כך למדנו, כי מי שנשמר מאלו העריות, הוא נעשה ודאי בקדושה. דהיינו שהוריו קדשו עצמם בשעת תשמיש. וכל שכן אם גם מקדש עצמו בקדושת אדונו, ע״י עבודת עצמו.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר