איש הושמט ידו לענף אילן - והתקדשתם והייתם קדשים המקדש עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה
קדושים · קדשים תהיו - פרשה זו כלל התורה וסוד ההתקדשות באחד בזווג חצות ושבת · מאמר 3 · פיסקה 5 · דף פא ע"א
לשון הזוהר
עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי, אַשְׁכָּחוּ חַד בַּר נָשׁ, בִּלְקִינְטָא דְּקוּסְטָא, (ס"א בלקיטנא דקיסחא) רָכִיב עַל סוּסְיָא, אַשְׁמִיט יְדוֹי לְחָד עַנְפָּא דְּאִילָנָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הַאי הוּא דִּכְתִּיב ׳וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים׳. אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה - מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יהו"ה׳.
תרגום
בְּעוֹד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים מָצְאוּ אִישׁ אֶחָד בִּלְקִיטַת עֵצִים (בלקיטת זְרָעִים) רָכוּב עַל סוּסוֹ. הִשְׁמִיט יָדוֹ לְעָנָף אֶחָד שֶׁל הָאִילָן. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים׳ (ויקרא כ, ז). אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה - מְקַדְּשִׁים אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'׳ (ויקרא יט, ב) '.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: עד דהוו אזלי, אשכחו חד בר נש, בלקינטא דקוסטא, (ס"א בלקיטנא דקיסחא) רכיב על סוסיא, אשמיט ידוי לחד ענפא דאילנא. אמר רבי יוסי, האי הוא דכתיב ׳והתקדשתם והייתם קדושים׳. אדם מקדש עצמו מלמטה - מקדשין אותו מלמעלה. הדא הוא דכתיב, ׳קדושים תהיו כי קדוש אני יהו"ה׳.
התרגום: בעוד שהיו הולכים מצאו איש אחד בלקיטת עצים (בלקיטת זרעים) רכוב על סוסו. השמיט ידו לענף אחד של האילן. אמר רבי יוסי, זהו שכתוב ׳והתקדשתם והייתם קדשים׳ (ויקרא כ, ז). אדם מקדש עצמו מלמטה - מקדשים אותו מלמעלה. זהו שכתוב ׳קדשים תהיו כי קדוש אני ה'׳ (ויקרא יט, ב) '.
מן המפרשים
מקדש מלך: והאי איהו דכתיב והתקדשתם וכו' נ"ב ר"ל אחר שחטא לדרוס בגנת חבירו חטא יותר ששבר ענפי אילן שעבר על לא תשחית כי עבירה גוררת עבירה הפך והתקדשתם והייתם קדושים עכ"ל. ולפ"ז מ"ש בלקינטא דקונטא היא גנה זרועה והג"הה זו רשם עליה מהר"חו…
שער מאמרי רשב"י: שם בדפ"א ע"א וז"ל עד דהוו אזלי אשכחו חד ב"נ בלקונטא דקוסטא רכיב על סוסייא כו' פירוש כי האיש הזה היה רכוב על הסוס ביום שבת ואז אשתמיט ידוי וקציץ חד ענפא דאילנא כדי להכות בה את הסוס ולהנהיגו שילך. וכבר ידעת מ"ש ז"ל שהטעם שאסרו…
הסולם: עד דהוו אזלי וכו׳: בעוד שהיו הולכים, מצאו אדם אחד, במקום האשפה והמיאוס של העיר, רוכב על סוס, וכשיצא משם, השמיט ידיו לענף אחד של אילן, לנקות בו ידיו. ואע״פ שלא היה לו חשש נגיעה בלכלוך, כי רכב על סוס, עכ״ז החמיר על עצמו, לטהר…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: