ממלכת הזוהר › זוהר › צו › מאמר 29: שלשה ענפי הדס לאברהם יצחק ויעקב - סוד ריח הקרבן ושני מאורות › פיסקה 1 (לה ע"ב)

איש עם שלשה ענפי הדס לאברהם יצחק ויעקב מריח בהם להרויח אבדה

צו · שלשה ענפי הדס לאברהם יצחק ויעקב - סוד ריח הקרבן ושני מאורות · מאמר 29 · פיסקה 1 · דף לה ע"ב

לשון הזוהר

עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, אַשְׁכָּחוּ חַד גַּבְרָא דְּהֲוָה אָתֵי, וְג' עַנְפֵּי הֲדַס בִּידֵיהּ, קְרִיבוּ גַּבֵּיהּ, אָמְרוּ לֵיהּ לָמָּה לָךְ הַאי. אָמַר לְרַוְוחָא אוֹבְדָא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר שַׁפִּיר קָאָמְרָת. אֲבָל ג' אִלֵּין לָמָּה. אָמַר לֵיהּ, חַד לְאַבְרָהָם. חַד לְיִצְחָק, וְחַד לְיַעֲקֹב. וְקַשִׁירְנָא לְהוּ כַּחֲדָא, וְאָרַחְנָא בְּהוּ. בְּגִין דִּכְתִּיב, ׳לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ׳ (שיר השירים א, ג). בְּגִין דִּבְהַאי רֵיחָא, אִתְקְיַּים חוּלְשָׁא דְּנַפְשָׁא, וּבְהֵימְנוּתָא דָּא אִתְקַיְּימָא, וְאִתְנְגִידוּ בִּרְכָאן מֵעֵילָּא וְתַתָּא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

תרגום

עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, מָצְאוּ אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה בָּא וּשְׁלֹשָׁה עַנְפֵי הֲדַס בְּיָדוֹ. קָרְבוּ אֵלָיו, אָמְרוּ לוֹ, לָמָּה לְךְ אֶת אֵלֶּה? אָמַר, לְהַרְוִיחַ אֲבֵדָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, יָפֶה אָמַרְתָּ, אֲבָל שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה לְשֵׁם מָה? אָמַר לוֹ, אֶחָד לְאַבְרָהָם, אֶחָד לְיִצְחָק, וְאֶחָד לְיַעֲקֹב, וְקָשַׁרְתִּי אוֹתָם יַחַד וְהֵרַחְתִּי בָהֶם, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב (שִׁיר א) ׳לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךְ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךְ׳ (שיר השירים א, ג) - מִשּׁוּם שֶׁבָּרֵיחַ הַזֶּה עוֹמֶדֶת חֻלְשַׁת הַנֶּפֶשׁ, וּבָאֱמוּנָה הַזּוֹ מִתְקַיֶּמֶת, וְשׁוֹפְעוֹת בְּרָכוֹת מִמַּעְלָה וּמַטָּה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: עד דהוו אזלי, אשכחו חד גברא דהוה אתי, וג' ענפי הדס בידיה, קריבו גביה, אמרו ליה למה לך האי. אמר לרווחא אובדא. אמר רבי אלעזר שפיר קאמרת. אבל ג' אלין למה. אמר ליה, חד לאברהם. חד ליצחק, וחד ליעקב. וקשירנא להו כחדא, וארחנא בהו. בגין דכתיב, ׳לריח שמניך טובים שמן תורק שמך׳ (שיר השירים א, ג). בגין דבהאי ריחא, אתקיים חולשא דנפשא, ובהימנותא דא אתקיימא, ואתנגידו ברכאן מעילא ותתא. אמר רבי אלעזר זכאה חולקיהון דישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי.

התרגום: עד שהיו הולכים, מצאו איש אחד שהיה בא ושלשה ענפי הדס בידו. קרבו אליו, אמרו לו, למה לך את אלה? אמר, להרויח אבדה. אמר רבי אלעזר, יפה אמרת, אבל שלשה אלה לשם מה? אמר לו, אחד לאברהם, אחד ליצחק, ואחד ליעקב, וקשרתי אותם יחד והרחתי בהם, משום שכתוב (שיר א) ׳לריח שמניך טובים שמן תורק שמך׳ (שיר השירים א, ג) - משום שבריח הזה עומדת חלשת הנפש, ובאמונה הזו מתקימת, ושופעות ברכות ממעלה ומטה. אמר רבי אלעזר, אשרי חלקם של ישראל בעולם הזה ובעולם הבא.

מן המפרשים

מקדש מלך: לריח שמניך טובים פי' ע"י הריח שמניך שהם הספירות טובים ומהיכן בא להם הטוב ואמר שמן וכו' שהוא מאבא: אתקיים חולשא דנפשא פי' שהדס הם חג"ת ומ' שהיא נפש מתקיימת מחג"ת ונפש האדם ג"כ מתקיימת ע"י ריח ההדס:

זוהר הרקיע: פרשת שמיני‏ דף ל"ה ע"ב ובאורייתא אתברי בר

הסולם: עד דהוו אזלי וכו׳: בעוד שהיו הולכים, פגשו איש אחד שהיה בא, וג׳ ענפי הדס בידו. קרבו אליו. אמרו לו, למה לך זה. אמר, כדי לתת הרוחה אל האובדת, דהיינו הנשמה יתרה הנאבדת מנפש האדם במוצאי שבת. אמר ר׳ אלעזר, יפה אמרת, אבל שלשה למה לך,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: