משל למלך ששלח דורון - הקבה אמר לאוריאל לך וקבל דורון בני
צו · אוריאל יורד כאריה על הקרבן - סימן קבלת רצון או דיוקן כלב לפסול · מאמר 19 · פיסקה 2 · דף לב ע"ב
לשון הזוהר
לְמַלְכָּא דְּשַׁדְּרוּ לֵיהּ דּוֹרוֹנָא, וְאִתְיְישָׁר קָמֵיהּ, אָמַר לְעַבְדֵיהּ, זִיל וְטוֹל דּוֹרוֹן דָּא, דְּאַיְיתִיאוּ לִי. כַּךְ אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאוּרִיאֵ"ל, זִיל וְקַבִּיל דּוֹרוֹנָא דִּבְנַי מַקְרִיבִין קָמַאי. כַּמָה חֶדְוָוה מִשְׁתַּכְּחֵי בְּכֹלָּא, כַּמָה בְּסִימוּתָא בְּכֹלָּא מִשְׁתְּכַח, כַּד כַּהֲנָא וְלֵיוָאָה, וְהַהוּא דְּמַקְרִיב קָרְבְּנָא, מְכַוְּונֵי לְקָרְבָא קָרְבְּנָא כְּדְקָא יֵאוֹת, בְּיִחוּדָא שְׁלִים.
תרגום
לְמֶלֶךָ שֶׁשָּׁלְחוּ לוֹ דּוֹרוֹן, וְהָיָה מְקֻבָּל לְפָנָיו. אָמַר לְעַבְדּוֹ, לֵךְ וְטֹל אֶת הַדּוֹרוֹן הַזֶּה שֶׁהֵבִיאוּ לִי. כָּךְ אָמַר הקב"ה לְאוּרִיאֵל, לֵךְ וְקַבֵּל אֶת הַדּוֹרוֹן שֶׁבָּנַי מַקְרִיבִים לְפָנַי. כַּמָּה שִׂמְחָה נִמְצֵאת בַּכֹּל, כַּמָּה הִתְבַּשְּׂמוּת נִמְצֵאת בַּכֹּל, כְּשֶׁהַכֹּהֵן וְהַלֵּוִי וְאוֹתוֹ שֶׁמַּקְרִיב קָרְבָּן מְכַוְּנִים לְהַקְרִיב קָרְבָּן כָּרָאוּי בְּיִחוּד שָׁלֵם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: למלכא דשדרו ליה דורונא, ואתיישר קמיה, אמר לעבדיה, זיל וטול דורון דא, דאייתיאו לי. כך אמר קודשא בריך הוא לאוריא"ל, זיל וקביל דורונא דבני מקריבין קמאי. כמה חדווה משתכחי בכלא, כמה בסימותא בכלא משתכח, כד כהנא וליואה, וההוא דמקריב קרבנא, מכווני לקרבא קרבנא כדקא יאות, ביחודא שלים.
התרגום: למלך ששלחו לו דורון, והיה מקבל לפניו. אמר לעבדו, לך וטל את הדורון הזה שהביאו לי. כך אמר הקב"ה לאוריאל, לך וקבל את הדורון שבני מקריבים לפני. כמה שמחה נמצאת בכל, כמה התבשמות נמצאת בכל, כשהכהן והלוי ואותו שמקריב קרבן מכונים להקריב קרבן כראוי ביחוד שלם.
מן המפרשים
הסולם: למלכא דשדרו ליה וכו׳: בדומה למלך שהעם שלחו לו מתנה, והיתה רצויה לפניו, אמר לעבדו, לך וקח מתנה זו שהביאו לי. כך אמר הקב״ה למלאך אוריאל. לך וקבל המתנה שבני הקריבו לפני כמה השמחה היתה נמצאת בכל, וכמה מתיקות היתה נמצאת בכל, בשעה…