רבי יהודה שואל מהו זעם בכל יום - רשבי לעתים דין לעתים רחמים
צו · ואל זעם בכל יום - סוד אל חסד וגבור אברהם ויצחק ויעקב · מאמר 12 · פיסקה 2 · דף לא ע"א
לשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רִבִּי יְהוּדָה, שַׁפִּיר בְּהַהוּא דִּכְתִּיב ׳אֵל גִּבּוֹר, אֶלָּא אֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם מַהוּ, דְּהָא בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא קַיְּימָא בְּדִינָא, בֵּין דִּבְנֵי עָלְמָא זַכָּאִין, בֵּין דְּלָא זַכָּאִין׳. לָא הֲוָה בִּידֵיהּ, אָתוּ שָׁאִילוּ לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לוֹן, וַדַּאי אֵל ׳זוֹעֵם בְּכָל יוֹם׳, וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, לְזִמְנִין הוּא דִּינָא, לְזִמְנִין הוּא רַחֲמֵי. אִי זַכָּאִין בְּנֵי עָלְמָא, הָא אֵל קַיְּימָא, וְהוּא חֶסֶד. וְאִי לָא זַכָּאן, הָא אֵל קַיְּימָא, וְאִקְרֵי גִּבּוֹר, וְעַל דָּא קַיְּימָא בְּכָל יוֹמָא.
תרגום
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, טוֹב בָּזֶה שֶׁכָּתוּב אֵל גִּבּוֹר, אֶלָּא אֵל ׳זֹּעֵם בְּכָל יוֹם׳ מַהוּ? שֶׁהֲרֵי בְּכָל יוֹם וָיוֹם עוֹמֵד בְּדִין, בֵּין שֶׁבְּנֵי הָעוֹלָם זַכָּאִים, בֵּין שֶׁלֹּא זַכָּאִים. לֹא הָיָה בְיָדוֹ. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ לוֹ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לָהֶם, וַדַּאי אֵל ׳זֹּעֵם בְּכָל יוֹם׳, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהָ הַחֲבֵרִים, לְעִתִּים הוּא דִּין וּלְעִתִּים הוּא רַחֲמִים. אִם זוֹכִים בְּנֵי הָעוֹלָם, הֲרֵי אֵל עוֹמֵד, וְהוּא חֶסֶד. וְאִם לֹא זוֹכִים, הֲרֵי אֵל עוֹמֵד, וְנִקְרָא גִּבּוֹר, וְעַל זֶה עוֹמֵד בְּכָל יוֹם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר ליה רבי יהודה, שפיר בההוא דכתיב ׳אל גבור, אלא אל זועם בכל יום מהו, דהא בכל יומא ויומא קיימא בדינא, בין דבני עלמא זכאין, בין דלא זכאין׳. לא הוה בידיה, אתו שאילו ליה לרבי שמעון. אמר לון, ודאי אל ׳זועם בכל יום׳, והא אוקמוה חברייא, לזמנין הוא דינא, לזמנין הוא רחמי. אי זכאין בני עלמא, הא אל קיימא, והוא חסד. ואי לא זכאן, הא אל קיימא, ואקרי גבור, ועל דא קיימא בכל יומא.
התרגום: אמר לו רבי יהודה, טוב בזה שכתוב אל גבור, אלא אל ׳זעם בכל יום׳ מהו? שהרי בכל יום ויום עומד בדין, בין שבני העולם זכאים, בין שלא זכאים. לא היה בידו. באו ושאלו לו לרבי שמעון. אמר להם, ודאי אל ׳זעם בכל יום׳, והרי בארוה החברים, לעתים הוא דין ולעתים הוא רחמים. אם זוכים בני העולם, הרי אל עומד, והוא חסד. ואם לא זוכים, הרי אל עומד, ונקרא גבור, ועל זה עומד בכל יום.
מן המפרשים
מקדש מלך: אי זכאין בני עלמא הא אל קיימא והוא חסד ופי' הכתוב שבכל יום עומד על שני צדדים או לעשות החסד שהוא אל. או לעשות הדין שהוא זועם: אבל מלה שפיר. פי' אבל ע"ד הסוד אתי שפיר: נהירו רב חכמתא עילאה. פי' שהחסד הוא ענף החכמה:
אור החמה: א"ל ר' יהודה שפיר בההוא דכתיב אל גבור שאפשר לפרש אל הנעשה ע"י הרשעים גבור ומהפכין אותו לגבורה אבל אל זועם בכל יום א"א לפרש שע"י הרשעים שהם מהפכין אותו לדין זועם שא"כ אין בכל יום מתיישב כ"א ע"י רשעים הוא זה לא ימצא אלא בימים…
אור יקר: דהא; בכל יומא ויומא דינא תלי בעלמא בגין דעלמא על ועל דא. הימים ולא היה יכול לעורר .הדינים. כנין דעלמא על, דינא אתכריא כעגין ל׳׳ב אלהים שבעובדא דבראשית שסוף סוף הם שם אלהים עד ששתף עמו מדת רחמים, כאומרו ביום עשות ה׳ אלהים ארץ…