אחר כך שלטה הערלה ונדחו לחמוקי הירכים עד הרגלים ועמדו רגליו ביום ההוא
פקודי · ההיכל הששי - היכל הרצון והנשיקות שנוטל יעקב וסוד ארבע היריכות שיצאו מהפרדס · מאמר 51 · פיסקה 86 · דף רנח ע"א
לשון הזוהר
לְבָתַר גָּרְמוּ חוֹבִין, וְשַׁלְטָא הַהִיא עָרְלָה, וְאִתְדַּחְיָין מִבַּיִת שֵׁנִי לְבַר, וְנַחְתּוּ מִתַּמָּן לְחַמּוּקֵי יַרְכִין, לְתַתָּא, (נ"א ולבתר נחתי מתמן ואתדחו מאינון חמוקי דלתתא) עַד דִּי שָׁרוּן לְתַתָּא בְּרַגְלִין. וְכַד יִתְבוּן בְּרַגְלִין, כְּדֵין, ׳וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיוֹם הַהוּא׳ (זכריה יד, ד), וְעָלְמָא בְּכֹלָּא יִתְנְהִיג בְּרָזָא עִלָּאָה כַּדְקָא חֲזֵי. וְאַף עַל גַּב דְּאִתְדַּחוּ וְלָא אִשְׁתְּבָקוּ מִנֵּיהּ, וּלְעָלְמִין אִתְאֲחִידוּ בֵּיהּ.
תרגום
אַחַר כָּךְ גָּרְמוּ הַחֲטָאִים וְשָׁלְטָה אוֹתָהּ עָרְלָה, וְנִדְחוּ מִבַּיִת שֵׁנִי הַחוּצָה, וְיָרְדוּ מִשָּׁם לַחֲמוּקֵי הַיְרֵכַיִם לְמַטָּה (וְאַחַר כָּךְ יָרְדוּ מִשָּׁם ונדחו מֵאוֹתָם החמוקי שֶׁל מַטָּה) עַד שֶׁהָיוּ שְׁרוּיים לְמַטָּה בָּרַגְלַיִם, וּכְשֶׁיָּשְׁבוּ בָרַגְלַיִם, אָז - (זכריה יד) ׳וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא (זכריה יד, ד)׳ - וְהָעוֹלָם יִתְנַהֵג בַּכֹּל בְּסוֹד עֶלְיוֹן כָּרָאוּי. וְאַף עַל גַּב שֶׁנִּדְחוּ וְלֹא נֶעֶזְבוּ מִמֶּנּוּ, וּלְעוֹלָמִים נֶאֶחְזוּ בוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: לבתר גרמו חובין, ושלטא ההיא ערלה, ואתדחיין מבית שני לבר, ונחתו מתמן לחמוקי ירכין, לתתא, (נ"א ולבתר נחתי מתמן ואתדחו מאינון חמוקי דלתתא) עד די שרון לתתא ברגלין. וכד יתבון ברגלין, כדין, ׳ועמדו רגליו ביום ההוא׳ (זכריה יד, ד), ועלמא בכלא יתנהיג ברזא עלאה כדקא חזי. ואף על גב דאתדחו ולא אשתבקו מניה, ולעלמין אתאחידו ביה.
התרגום: אחר כך גרמו החטאים ושלטה אותה ערלה, ונדחו מבית שני החוצה, וירדו משם לחמוקי הירכים למטה (ואחר כך ירדו משם ונדחו מאותם החמוקי של מטה) עד שהיו שרויים למטה ברגלים, וכשישבו ברגלים, אז - (זכריה יד) ׳ועמדו רגליו ביום ההוא (זכריה יד, ד)׳ - והעולם יתנהג בכל בסוד עליון כראוי. ואף על גב שנדחו ולא נעזבו ממנו, ולעולמים נאחזו בו.
מן המפרשים
מקדש מלך: לחמוקי ירכין לתתא פי' לסוף פרקים ראשונים דנ"ה דבריאה שנקרא ירכין. ה"ג עד דשארון לתתא ברגלים ז"ל הר"ב בספר הגיל גולים דע כשחטא אד"הר ערב טוב ברע של ס"מ אדם בליעל. וכן הטוב של חוה ברע של חוה ברע של לי"לית. וכמו שנשמות של ישראל…
הסולם: לבתר גרמו חובין וכו': לאח"כ, גרמו העונות, והערלה שלטה, ונדחו ישראל מבית שני לחוץ, וירדו משם לחמוקי ירכים, שהם נו"ה, למטה, בבריאה. עד שישרו למטה ברגלין, בעשיה, וכשישבו ברגלין, דהיינו שיתקנו אותם, אז, ועמדו רגליו ביום ההוא וגו'.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: