מכאן יוצא להט החרב המתהפכת מעורר דין בשליחות מצד שמאל כשדים שופכות חלב
פקודי · ההיכל החמישי - היכל אהבה שבו רוח סוריה ואל שדי המניק לתחתונים ולישראל · מאמר 50 · פיסקה 11 · דף רנג ע"ב
לשון הזוהר
מֵהָכָא, נָפְקוּ אִינּוּן נְהוֹרִין, דְּאִקְרוּן ׳לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת׳ (בראשית ג, כד). בְּגִין דְּמִתְהַפְּכָא לְכַמָּה גְּוָונִין, וְהָא אוֹקִימְנָא, דְּאִלֵּין מִתְעָרֵי דִּינָא בִּשְׁלִיחוּתָא דִּלְעֵילָּא, וְאִינּוּן בְּעָלְמָא מִסְּטָר שְׂמָאלָא, כַּד אִתְפְּרַשׁ (ס"א אתפשט) רוּחָא דָּא, וּבָטַשׁ לְאַפָקָא נְהוֹרִין לְכָל סִטְרִין, כְּאִינּוּן שָׁדַיִם דְּרָמָאן חֲלָבָא לְכָל סְטָר, הָכִי נָמֵי מֵהַאי רוּחָא, נַפְקֵי לְכָל סְטָר, וְאַפִיקוּ חַד חֵיוָתָא אַחֲרָא, דִּי מְמָנָא עַל אִלֵּין, דְּאִקְרֵי ׳לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת׳. וְדָא אִקְרֵי. (חסר) (ס"א שבע ודא איהו דממנא) וְהַהוּא וְהַאי דִּמְמָנָא עַל עָלְמָא. בְּזִמְנָא דִּי מְמָנָא כַּפְנָא עַל עָלְמָא וְאִתְדָּן בֵּיהּ, כְּדֵין הַאי חֵיוָתָא אִתְפָּקְדָא עַל עָלְמָא, וְאַפִיק רוּחָא דִּמְזוֹנָא, לְכָל אִינּוּן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, דְּלָא יְמוּתוּן בְּכַפְנָא, וְסָעִיד לִבַּיְיהוּ. בְּגִין דְּהָא מִסִּטְרָא אַחֲרָא, כַּד שַׁלְטָא כַּפְנָא בְּעָלְמָא, נַפְקֵי מֵהַאי סִטְרָא תְּרֵין רוּחִין מִסְאֲבִין, וְאִקְרוּן שׁוֹד וְכָפָן. וְדָא אִיהוּ רָזָא, ׳לְשׁוֹד וּלְכָפָן תִּשְׂחָק׳ (איוב ה, כב). בְּגִין דְּאִלֵּין קַיְימִין בְּעָלְמָא, וְעַבְדִין לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא קִטְרוּגָא. חַד, הַהוּא דְּקָא מְשַׁדֵּר לְהוּ כַּפְנָא, וּמַיְיתִי. וְחַד, דְּקָא אַכְלֵי בְּנֵי נָשָׁא וְלָא שַׂבְעִין, בְּגִין דְּהָא רוּחָא בִּישָׁא שַׁלְטָא בְּעָלְמָא. חֵיוָתָא דָּא, אַפִיק חַד נִיצוֹצָא, דְּקָא נָפִיק מִנְּצִיצוּ דִּתְרֵין נִיצוֹצִין דְּאַמָרָן, דְּאִינּוּן מִתְהַפְּכָאן לְכַמָּה גְּוָונִין. וְהַאי נִיצוֹצָא אִקְרֵי שְׂרָפִים, וְהַאי אָחִיד בְּהוֹן, וְלָהִיט לוֹן.
תרגום
מִכָּאן יוֹצְאִים אוֹתָם הָאוֹרוֹת שֶׁנִּקְרָאִים ׳לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת׳ (בראשית ג, כד), מִשּׁוּם שֶׁמִּתְהַפֶּכֶת לְכַמָּה גְוָנִים, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, שֶׁאֵלֶּה מְעוֹרְרִים דִּין בַּשְּׁלִיחוּת שֶׁלְּמַעְלָה, וְהֵם בָּעוֹלָם מִצַּד הַשְּׂמֹאל, כְּשֶׁנִּפְרֶדֶת (כְּשֶׁמִּתְפַּשֶּׁטֶת) הָרוּחַ הַזּוֹ וּמַכָּה לְהוֹצִיא אוֹרוֹת לְכָל הַצְּדָדִים, כְּמוֹ אוֹתָם הַשָּׁדַיִם שֶׁשּׁוֹפְכוֹת חָלָב לְכָל צַד, כָּךְ גַּם מֵהָרוּחַ הַזּוֹ יוֹצְאִים לְכָל צַד, וּמוֹצִיאִים חַיָּה אַחַת אַחֶרֶת שֶׁמְּמֻנָּה עַל אֵלֶּה, שֶׁנִּקְרָא ׳לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת׳ (בראשית ג, כד), וְזֶה נִקְרָא. וְאוֹתוֹ וְזֶה שֶׁמְּמֻנֶּה עַל הָעוֹלָם, בִּזְמַן שֶׁמְּמֻנֶּה הָרָעָב עַל הָעוֹלָם וְנִדּוֹן בּוֹ, אֲזַי הַחַיָּה הַזּוֹ מֻפְקֶדֶת עַל הָעוֹלָם, וּמוֹצִיאָה רוּחַ שֶׁל מָזוֹן לְכָל אוֹתָם בְּנֵי הַמְּהֵימְנוּתָא שֶׁלֹּא יָמוּתוּ בָרָעָב וְסוֹעֶדֶת לִבָּם. מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא, כְּשֶׁשּׁוֹלֵט הָרָעָב בָּעוֹלָם, יוֹצְאוֹת מֵהַצַּד הַזֶּה שְׁתֵּי רוּחוֹת טְמֵאוֹת שֶׁנִּקְרָאוֹת שׁוֹד וְכָפָן. וְזֶהוּ סוֹד - ׳לְשֹׁד וּלְכָפָן תִּשְׂחָק׳ (איוב ה, כב) - מִשּׁוּם שֶׁאֵלּוּ עוֹמְדִים בָּעוֹלָם וְעוֹשִׂים קִטְרוּג לַאֲנָשִׁים. אֶחָד - אוֹתוֹ שֶׁשּׁוֹלֵחַ לָהֶם רָעָב וּמֵתִים. וְאֶחָד - שֶׁאֲנָשִׁים אוֹכְלִים וְלֹא שְׂבֵעִים, מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי רוּחַ רָעָה שׁוֹלֶטֶת בָּעוֹלָם. הַחַיָּה הַזּוֹ מוֹצִיאָה נִיצוֹץ אֶחָד שֶׁיּוֹצֵא מֵהִתְנוֹצְצוּת שֶׁל שְׁנֵי נִיצוֹצוֹת שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁהֵם מִתְהַפְּכִים לְכַמָּה גְוָנִים. וְהַנִּיצוֹץ הַזֶּה נִקְרָא שְׂרָפִים, וְזֶה אוֹחֵז בָּהֶם וּמַלְהִיט אוֹתָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מהכא, נפקו אינון נהורין, דאקרון ׳להט החרב המתהפכת׳ (בראשית ג, כד). בגין דמתהפכא לכמה גוונין, והא אוקימנא, דאלין מתערי דינא בשליחותא דלעילא, ואינון בעלמא מסטר שמאלא, כד אתפרש (ס"א אתפשט) רוחא דא, ובטש לאפקא נהורין לכל סטרין, כאינון שדים דרמאן חלבא לכל סטר, הכי נמי מהאי רוחא, נפקי לכל סטר, ואפיקו חד חיותא אחרא, די ממנא על אלין, דאקרי ׳להט החרב המתהפכת׳. ודא אקרי. (חסר) (ס"א שבע ודא איהו דממנא) וההוא והאי דממנא על עלמא. בזמנא די ממנא כפנא על עלמא ואתדן ביה, כדין האי חיותא אתפקדא על עלמא, ואפיק רוחא דמזונא, לכל אינון בני מהימנותא, דלא ימותון בכפנא, וסעיד לבייהו. בגין דהא מסטרא אחרא, כד שלטא כפנא בעלמא, נפקי מהאי סטרא תרין רוחין מסאבין, ואקרון שוד וכפן. ודא איהו רזא, ׳לשוד ולכפן תשחק׳ (איוב ה, כב). בגין דאלין קיימין בעלמא, ועבדין לון לבני נשא קטרוגא. חד, ההוא דקא משדר להו כפנא, ומייתי. וחד, דקא אכלי בני נשא ולא שבעין, בגין דהא רוחא בישא שלטא בעלמא. חיותא דא, אפיק חד ניצוצא, דקא נפיק מנציצו דתרין ניצוצין דאמרן, דאינון מתהפכאן לכמה גוונין. והאי ניצוצא אקרי שרפים, והאי אחיד בהון, ולהיט לון.
התרגום: מכאן יוצאים אותם האורות שנקראים ׳להט החרב המתהפכת׳ (בראשית ג, כד), משום שמתהפכת לכמה גונים, והרי בארנו, שאלה מעוררים דין בשליחות שלמעלה, והם בעולם מצד השמאל, כשנפרדת (כשמתפשטת) הרוח הזו ומכה להוציא אורות לכל הצדדים, כמו אותם השדים ששופכות חלב לכל צד, כך גם מהרוח הזו יוצאים לכל צד, ומוציאים חיה אחת אחרת שממנה על אלה, שנקרא ׳להט החרב המתהפכת׳ (בראשית ג, כד), וזה נקרא. ואותו וזה שממנה על העולם, בזמן שממנה הרעב על העולם ונדון בו, אזי החיה הזו מפקדת על העולם, ומוציאה רוח של מזון לכל אותם בני המהימנותא שלא ימותו ברעב וסועדת לבם. משום שהרי מהסטרא אחרא, כששולט הרעב בעולם, יוצאות מהצד הזה שתי רוחות טמאות שנקראות שוד וכפן. וזהו סוד - ׳לשד ולכפן תשחק׳ (איוב ה, כב) - משום שאלו עומדים בעולם ועושים קטרוג לאנשים. אחד - אותו ששולח להם רעב ומתים. ואחד - שאנשים אוכלים ולא שבעים, משום שהרי רוח רעה שולטת בעולם. החיה הזו מוציאה ניצוץ אחד שיוצא מהתנוצצות של שני ניצוצות שאמרנו, שהם מתהפכים לכמה גונים. והניצוץ הזה נקרא שרפים, וזה אוחז בהם ומלהיט אותם.
מן המפרשים
אור החמה: מהכא נפקו וגו' לא משם א"ל שדי אלא בסוד החיה העליונה שיש בה ד' גוונין משתלשלין מדרגות חיה מחיה כלולה מדין ומתפשטין עד הגיעם אל בחינת להט החרב המתהפכת ומציאותם נז' בפ' תרומה בארוכה. מהרמ"ק זלה"ה:
הסולם: והאי אל דאיהו וכו': והשם אל הזה שהוא מצד ימין, לוקח ממקום הזה כל הרחמים העומדים להזין היכל ההוא שלמטה שנקרא זכות, על שם הרוח שבו, כמו שאמרנו. השם שדי הזה מניק לכל אלו התחתונים ולכל אלו ההיכלות, ולכל אלו שמבחוץ העומדים מצד הזה,…