ממלכת הזוהר › זוהר › פקודי › מאמר 47: היכל עצם השמים - ההיכל השני של הנשמות הנהרגות והחיה יופיאל שרודפת חכמה › פיסקה 13 (רמז ע"א)

כשעולה נשמה נוטל הממנה לבושה ומוליכה לנהר דינור להתלבן שם עד הבקר

פקודי · היכל עצם השמים - ההיכל השני של הנשמות הנהרגות והחיה יופיאל שרודפת חכמה · מאמר 47 · פיסקה 13 · דף רמז ע"א

לשון הזוהר

וְכַד נִשְׁמְתָא סַלְּקָא, הַהוּא מְמָנָא נָטִיל הַהוּא לְבוּשָׁא דִּילָהּ, וְאָזִיל עִמָּהּ עַד דִּי מָטָא לְנָהָר דִּינוּר, דִּי נִשְׁמְתָא אִצְטְרִיכָא לְאִתְסַחְיָיא וּלְאִתְלַבְּנָא תַּמָּן, וּלְזִמְנִין דְּטַבְעָא הַהִיא נִשְׁמְתָא תַּמָּן וְאִתּוֹקְדָא, וְלָא סַלְּקָא כֹּלָּא יוֹמָא, עַד בְּצַפְרָא, כַּד אַתְעַר רוּחָא דְּסִטְרָא דְּדָרוֹם, כְּדֵין קַיְימֵי כֻּלְּהוּ וּמִתְחַדְּשָׁן, וְאַמְרֵי שִׁירָתָא, וּמְזַמְּרָן כְּגַוְונָא דְּאִינּוּן מַלְאֲכִין דְּאִתְעֲבָר (צו ל"ב ע"ב) שֻׁלְטָנֵהוֹן וְאִתּוֹקְדָן, וְקַיְימָן וּמִתְחַדְּשָׁן כְּמִלְּקַדְּמִין, וְאַמְרֵי שִׁירָתָא, (ואזלי לון) הָכִי נָמֵי אִלֵּין נִשְׁמָתִין.

תרגום

וּכְשֶׁנְּשָׁמָה עוֹלָה, אוֹתוֹ מְמֻנֶּה נוֹטֵל אוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ שֶׁלָּהּ וְהוֹלֵךְ עִמָּהּ עַד שֶׁמַּגִּיעָה לִנְהַר דִּינוּר, שֶׁהַנְּשָׁמָה צְרִיכָה לִרְחֹץ וּלְהִתְלַבֵּן שָׁם, וְלִפְעָמִים שֶׁטּוֹבַעַת אוֹתָהּ נְשָׁמָה שָׁם וְנִשְׂרֶפֶת וְלֹא עוֹלָה כָּל הַיּוֹם, עַד הַבֹּקֶר, כְּשֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת רוּחַ שֶׁל צַד דָּרוֹם, אָז עוֹמְדוֹת כֻּלָּן וּמִתְחַדְּשׁוֹת וְאוֹמְרוֹת שִׁירָה, וּמְזַמְּרוֹת כְּמוֹ אוֹתָם מַלְאָכִים שֶׁעָבַר שִׁלְטוֹנָם וְנִשְׂרָפִים, וְעוֹמְדִים וּמִתְחַדְּשִׁים כְּמִקֹּדֶם וְאוֹמְרִים שִׁירָה, (והולכים להם) כָּךְ גַּם הַנְּשָׁמוֹת הַלָּלוּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכד נשמתא סלקא, ההוא ממנא נטיל ההוא לבושא דילה, ואזיל עמה עד די מטא לנהר דינור, די נשמתא אצטריכא לאתסחייא ולאתלבנא תמן, ולזמנין דטבעא ההיא נשמתא תמן ואתוקדא, ולא סלקא כלא יומא, עד בצפרא, כד אתער רוחא דסטרא דדרום, כדין קיימי כלהו ומתחדשן, ואמרי שירתא, ומזמרן כגוונא דאינון מלאכין דאתעבר (צו ל"ב ע"ב) שלטנהון ואתוקדן, וקיימן ומתחדשן כמלקדמין, ואמרי שירתא, (ואזלי לון) הכי נמי אלין נשמתין.

התרגום: וכשנשמה עולה, אותו ממנה נוטל אותו הלבוש שלה והולך עמה עד שמגיעה לנהר דינור, שהנשמה צריכה לרחץ ולהתלבן שם, ולפעמים שטובעת אותה נשמה שם ונשרפת ולא עולה כל היום, עד הבקר, כשמתעוררת רוח של צד דרום, אז עומדות כלן ומתחדשות ואומרות שירה, ומזמרות כמו אותם מלאכים שעבר שלטונם ונשרפים, ועומדים ומתחדשים כמקדם ואומרים שירה, (והולכים להם) כך גם הנשמות הללו.

מן המפרשים

אור יקר: ההיא נשמתא תמן ותתעכב זמן רב עד כדי טהרתה לעלות, ולא שתאבד חס ושלום שהרי לבושה שמור לה אלא כפי העת טובעת ובין כך ובין כך היא עולה בהתעוררות החסד דהיינו ככל יומא כצפרא בד אתער.

הסולם: וכד נשמתא סלקא וכו': וכשהנשמה עולה, ממונה ההוא לוקח לבוש ההוא שלה, והולך עמה, עד שמגיע לנהר דינור, שהנשמה צריכה להתרחץ ולהתלבן שם. ולפעמים נטבעת שם הנשמה ונשרפת, ואינה עולה משם כל היום עד הבוקר, שאז נתעורר מרוח מצד דרום, ואז…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר