ממלכת הזוהר › זוהר › פקודי › מאמר 38: סוד השערה של עגל שבתפלין - סוד החלק הניתן לסטרא אחרא שלא תקטרג בקדשה › פיסקה 5 (רלז ע"ב)

כשהיו ישראל יודעים סוד זה ביום הכפורים היו נותנים חלק לאותו מקום שלא יקטרג עליהם

פקודי · סוד השערה של עגל שבתפלין - סוד החלק הניתן לסטרא אחרא שלא תקטרג בקדשה · מאמר 38 · פיסקה 5 · דף רלז ע"ב

לשון הזוהר

וְכַךָ הֲווֹ יִשְׂרָאֵל עַבְדֵי, דַּהֲווֹ יַדְעֵי רָזָא דָּא, כַּד שָׁרָאן לְאִתְקַדְּשָׁא בִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי, הֲווֹ מִסְתַּכְּלֵי מִיַּד לְמֵיהַב חוּלָקֵיהּ לְהַאי אֲתָר, וּלְמֵיהַב לֵיהּ חוּלָקָא בֵּינַיְיהוּ, בְּגִין דְּלָא יִשְׁתְּכַּח מְקַטְרְגָא עָלַיְיהוּ, וְלָא יֵיתוּן לְאַדְכְּרָא חוֹבֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. דְּכַמָּה חֲבִילִין, וְכַמָּה מַשִׁרְיָין, אִינּוּן דְּאִזְדַמְּנָן לְנַטְלָא מִלָּה מִנֵּיהּ, כַּד אָתֵי לְקַטְרְגָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ, מַאן דְּיָכִיל לְאִסְתַּמְּרָא, דְּלָא יִדְכְּרוּן חוֹבוֹי לְעֵילָּא, וְלָא יַשְׁגִחוּן עָלֵיהּ לְבִישׁ. אַדְּהָכִי הֲווֹ זַלְגִין עֵינוֹי דְּרִבִּי אַבָּא. אָמַר לֵיהּ, אַבָּא אַבָּא, זִיל טַנְפִיר קְטוּרָךְ, וְאַקְפִּיד בְּקוּלְטָךְ, דְּהָא רָזִין דְּאוֹרַיְיתָא לְזַכָּאֵי אִתְיְיהִיבוּ דִּכְתִּיב, ׳סוֹד יהו"ה לִירֵאָיו׳ (תהלים כה, יד).

תרגום

וּכְשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים, שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים סוֹד זֶה, כְּשֶׁמַּתְחִילִים לְהִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, הָיוּ מִסְתַּכְּלִים מִיָּד לָתֵת אֶת חֶלְקוֹ לְאוֹתוֹ מָקוֹם וְלָתֵת לוֹ חֵלֶק בֵּינֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּצֵא מְקַטְרֵג עֲלֵיהֶם וְלֹא יָבוֹאוּ לְהַזְכִּיר חֲטָאֵי יִשְׂרָאֵל. שֶׁכַּמָּה קְבוּצוֹת וְכַמָּה מַחֲנוֹת הֵם שֶׁמִּזְדַּמְּנִים לִטֹּל דָּבָר מִמֶּנּוּ כְּשֶׁבָּא לְקַטְרֵג. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁיָּכוֹל לְהִשָּׁמֵר שֶׁלֹּא יִזָּכְרוּ חֲטָאָיו לְמַעְלָה, וְלֹא יַשְׁגִּיחוּ בוֹ לְרַע. בֵּין כָּךְ זָלְגוּ עֵינָיו שֶׁל רַבִּי אַבָּא. אָמַר לוֹ: אַבָּא אַבָּא, לֵךְ וְהַתֵּר קִשְׁרֵי צַעַרְךְ וְתַקְפִּיד בְּהַשָּׂגָתְךְ, שֶׁהֲרֵי סוֹדוֹת הַתּוֹרָה נִתְּנוּ לַצַּדִּיקִים, שֶׁכָּתוּב ׳סוֹד ה' לִירֵאָיו׳ (תהלים כה).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכך הוו ישראל עבדי, דהוו ידעי רזא דא, כד שראן לאתקדשא בקדושה עלאה ביומא דכפורי, הוו מסתכלי מיד למיהב חולקיה להאי אתר, ולמיהב ליה חולקא בינייהו, בגין דלא ישתכח מקטרגא עלייהו, ולא ייתון לאדכרא חוביהון דישראל. דכמה חבילין, וכמה משריין, אינון דאזדמנן לנטלא מלה מניה, כד אתי לקטרגא. זכאה חולקיה, מאן דיכיל לאסתמרא, דלא ידכרון חובוי לעילא, ולא ישגחון עליה לביש. אדהכי הוו זלגין עינוי דרבי אבא. אמר ליה, אבא אבא, זיל טנפיר קטורך, ואקפיד בקולטך, דהא רזין דאורייתא לזכאי אתייהיבו דכתיב, ׳סוד יהו"ה ליראיו׳ (תהלים כה, יד).

התרגום: וכשהיו ישראל עושים, שהיו יודעים סוד זה, כשמתחילים להתקדש בקדשה עליונה ביום הכפורים, היו מסתכלים מיד לתת את חלקו לאותו מקום ולתת לו חלק ביניהם, כדי שלא ימצא מקטרג עליהם ולא יבואו להזכיר חטאי ישראל. שכמה קבוצות וכמה מחנות הם שמזדמנים לטל דבר ממנו כשבא לקטרג. אשרי חלקו של מי שיכול להשמר שלא יזכרו חטאיו למעלה, ולא ישגיחו בו לרע. בין כך זלגו עיניו של רבי אבא. אמר לו: אבא אבא, לך והתר קשרי צערך ותקפיד בהשגתך, שהרי סודות התורה נתנו לצדיקים, שכתוב ׳סוד ה' ליראיו׳ (תהלים כה).

מן המפרשים

הסולם: וכך הוו ישראל וכו': וכך היו עושים ישראל, שהיו יודעים סוד הזה. כשהתחילו להתקדש בקדושה עליונה ביום הכפורים, היו משגיחים מיד לתת חלקו למקום ההוא, ולתת לו חלק ביניהם כדי שלא ימצא מקטרג עליהם, ולא יבא להזכיר עונותיהם של ישראל.…

נפש דוד: א"ל אבא אבא זיל טנפיר קטורך ואפקיד בקולטך: נ"ל משום ר"א היה כותב סודות הרשב"י כדאיתא באדרא זוטא ר' אבא יכתוב כו'. וז"ש לו "אפקיד בקולטך" . ו"טנפיר קטורך" פירשו גם כן היינו גם כן השלים קטורך שאתה קושר כתבי עניני רזין.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר