סוד השערה של עגל שבתפלין
סוד החלק הניתן לסטרא אחרא שלא תקטרג בקדשה
אמר רשבי אף שהקב"ה נתן שלטון לרוח הטמאה צריך להכניעה בכל הצדדים סוד לקדושים
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַף עַל גַּב שֶׁכָּל הַדְּבָרִים כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ, הקב"ה נָתַן לוֹ שִׁלְטוֹן. וְרוּחַ הַטֻּמְאָה צָרִיךְ לְהַכְנִיעָהּ בְּכָל הַצְּדָדִים. בֹּא וְאֹמַר לְךְ סוֹד אֶחָד, וְשֶׁלֹּא נִתָּן לְגַלּוֹת פְּרָט לְאוֹתָם קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַף עַל גַּב דְּכָל הָנֵי מִלִּין כִּדְקַאמְרָן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לֵיהּ שׁוּלְטָנוּ. וְרוּחַ מְסַאֲבָא בָּעֵי לְאַכְפְּיָא לֵיהּ בְּכָל סִטְרִין. תָּא וְאִימָא לְךָ רָזָא חֲדָא, וְלָא אִתְיְיהִיב לְגַלָּאָה בַּר לְאִינּוּן קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין.
לרוח הטמאה נתן הקב"ה שלטון בעולם ואין רשות לנהג בו קלון אלא לתת לו מקום קטן בקדשה
בֹּא וּרְאֵה, לַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא רוּחַ טֻמְאָה, נָתַן לוֹ הקב"ה שִׁלְטוֹן לִשְׁלֹט בָּעוֹלָם בְּכַמָּה צְדָדִים, וְיָכוֹל לְהַזִּיק, וְאֵין לוֹ (לָנוּ) רְשׁוּת לִנְהֹג בּוֹ קָלוֹן, שֶׁצְּרִיכִים לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא יְקַטְרֵג עָלֵינוּ בְּתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלָּנוּ. וְעַל כֵּן סוֹד אֶחָד יֵשׁ לָנוּ שֶׁצְּרִיכִים לָתֵת לוֹ מָקוֹם קָטָן בְּתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלָּנוּ, (שֶׁלֹּא יִמָּצֵא מְקַטְרֵג בְּתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלָּנוּ) שֶׁהֲרֵי מִתּוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה יוֹצֵאת שְׁלִיטָתוֹ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, לְהַאי אֲתָר דְּאִיהוּ רוּחַ מְסַאֲבָא. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לֵיהּ שׁוּלְטָנוּ, לְמִשְׁלַט בְּעָלְמָא, בְּכַמָּה סִטְרִין, וְיָכִיל לְנַזְקָא, וְלֵית לֵיהּ (נ"א לן) רְשׁוּ, לְאַנְהָגָא בֵּיהּ קְלָנָא, דְּבָעֵינָן לְאִסְתַּמְּרָא מִנֵּיהּ, דְּלָא יְקַטְרֵג עֲלָן בְּגוֹ קְדוּשָּׁה דִּילָן. וְעַל דָּא רָזָא חֲדָא אִית לָן, דְּבָעֵינָן לְמֵיהַב לֵיהּ דּוּכְתָּא זְעֵיר, בְּגוֹ קְדוּשָּׁה דִּילָן (דלא אשתכח מקטרגא בגו קדושא דילן) דְּהָא מִגּוֹ קְדוּשָּׁה נָפִיק שׁוּלְטָנוּ דִּילֵיהּ.
בתוך התפלין צריך להצניע שערה אחת של עגל שתראה מבחוץ כדי שלא תקטרג בקדשתנו
שֶׁצְרִיכִים תּוֹךְ סוֹד הַתְּפִלִּין לְהַצְנִיעַ (סוֹד שַׁעַר שבתפלין) שַׂעֲרָה אַחַת שֶׁל עֵגֶל שֶׁתֵּצֵא הַחוּצָה וְתֵרָאֶה, שֶׁהֲרֵי חוּט שֵׂעָר זֶה אֵינוֹ מְטַמֵּא, פְּרָט לְאִם מִתְחַבֶּרֶת שַׂעֲרָה זוֹ וְנַעֲשֵׂית כִּשְׂעוֹרָה, אֲבָל פָּחוֹת מִזֶּה לֹא מְטַמֵּא. וְאֶת אוֹתָהּ שַׂעֲרָה צָרִיךְ לְהַכְנִיס אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלָּנוּ וְלָתֵת לָהּ מָקוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְקַטְרֵג עָלֵינוּ בַּקְּדֻשּׁוֹת שֶׁלָּנוּ.
בלשון הזוהר
דְּבָעֵינָן גּוֹ רָזָא דִּתְפִלִּין, לְאַצְנְעָא (סוד שער שבתפילין) חַד שַׂעֲרָא דְּעֶגְלָא, דְּיִפּוּק לְבַר וְיִתְחָזֵי. דְּהָא חוּטָא דְּשַׂעֲרָא דָּא לָא מַסְאִיב, בַּר דְּאִי אִתְחַבָּר הַאי שַׂעֲרָא, וְאִתְעָבִיד כַּשְּׁעוּרָא, אֲבָל פָּחוּת מִן דָּא לָא מַסְאִיב. וְהַהוּא שַׂעֲרָא בָּעֵי לְאַעֲלָא לֵיהּ בְּגוֹ קְדוּשָּׁה עִלָּאָה דִּילָן, וּלְמֵיהַב לֵיהּ דּוּכְתָּא, בְּגִין דְּלָא יְקַטְרֵג לָן בְּקִדוּשָׁן.
כשרואה בקדשה עליונה שחלקו משתתף שם לא יקטרג ואם לא נותנים לו חלק יכול להזיק ולקטרג
וְיֵצֵא מֵאוֹתָהּ שַׂעֲרָה הַחוּצָה שֶׁתֵּרָאֶה. שֶׁכְּשֶׁרוֹאֶה אֶת אוֹתוֹ אָדָם בִּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה וְחֶלְקוֹ מִשְׁתַּתֵּף לְשָׁם, אָז לֹא יְקַטְרֵג לוֹ, וְלֹא יוּכַל לְהַזִּיק לוֹ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, שֶׁהֲרֵי נָתַן לוֹ מָקוֹם. וְאִם לֹא נוֹתְנִים לוֹ אוֹתוֹ חֵלֶק (מָקוֹם) בַּקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ, יָכוֹל לְהַזִּיק לוֹ לְמַטָּה, וְעוֹלֶה לְקַטְרֵג עָלָיו לְמַעְלָה, וְאוֹמֵר: פְּלוֹנִי שֶׁעַכְשָׁו מְקַדֵּשׁ, כָּךְ וְכָךְ עָשָׂה בְּיוֹם פְּלוֹנִי וְכָךְ הֵם חֲטָאָיו. עַד שֶׁיַּגִּיעַ דִּין עַל אוֹתוֹ אָדָם וְיֵעָנֵשׁ עַל יָדוֹ. (וְכֵן שעיר המשתלח).
בלשון הזוהר
וְיִפּוּק מִן הַהוּא שַׂעֲרָא לְבַר, דְּיִתְחָזֵי, דְּכַד חָמֵי לְהַהוּא בַּר נָשׁ בִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה, וְחוּלָקָא דִּילֵיהּ מִשְׁתַּתֵּף לְתַמָן, כְּדֵין לָא יְקַטְרֵג לֵיהּ, וְלָא יָכִיל לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ לְעֵילָּא וְתַתָּא, דְּהָא דּוּכְתָּא יְהַב לֵיהּ. וְאִי הַהוּא חוּלָקָא לָא יָהֲבִין לֵיהּ (דוכתא) בְּהַאי קְדוּשָּׁה, יָכִיל לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ לְתַתָּא, וְסָלִיק מְקַטְרְגָא לֵיהּ לְעֵילָּא, וְאָמַר פְּלוֹנִי דְּקָא מְקַדֵּשׁ הַשְׁתָּא, כַּךְ וְכַךְ עֲבַד יוֹמָא פְּלוֹנִי, וְכַךְ אִינּוּן חוֹבוֹי, עַד דְּיִמְטֵי דִּינָא עַל הַהוּא בַּר נָשׁ, וְיִתְעֲנֵשׁ עַל יְדוֹי. (וכן שעיר המשתלח).
כשהיו ישראל יודעים סוד זה ביום הכפורים היו נותנים חלק לאותו מקום שלא יקטרג עליהם
וּכְשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים, שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים סוֹד זֶה, כְּשֶׁמַּתְחִילִים לְהִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, הָיוּ מִסְתַּכְּלִים מִיָּד לָתֵת אֶת חֶלְקוֹ לְאוֹתוֹ מָקוֹם וְלָתֵת לוֹ חֵלֶק בֵּינֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּצֵא מְקַטְרֵג עֲלֵיהֶם וְלֹא יָבוֹאוּ לְהַזְכִּיר חֲטָאֵי יִשְׂרָאֵל. שֶׁכַּמָּה קְבוּצוֹת וְכַמָּה מַחֲנוֹת הֵם שֶׁמִּזְדַּמְּנִים לִטֹּל דָּבָר מִמֶּנּוּ כְּשֶׁבָּא לְקַטְרֵג. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁיָּכוֹל לְהִשָּׁמֵר שֶׁלֹּא יִזָּכְרוּ חֲטָאָיו לְמַעְלָה, וְלֹא יַשְׁגִּיחוּ בוֹ לְרַע. בֵּין כָּךְ זָלְגוּ עֵינָיו שֶׁל רַבִּי אַבָּא. אָמַר לוֹ: אַבָּא אַבָּא, לֵךְ וְהַתֵּר קִשְׁרֵי צַעַרְךְ וְתַקְפִּיד בְּהַשָּׂגָתְךְ, שֶׁהֲרֵי סוֹדוֹת הַתּוֹרָה נִתְּנוּ לַצַּדִּיקִים, שֶׁכָּתוּב ׳סוֹד ה' לִירֵאָיו׳ (תהלים כה).
בלשון הזוהר
וְכַךָ הֲווֹ יִשְׂרָאֵל עַבְדֵי, דַּהֲווֹ יַדְעֵי רָזָא דָּא, כַּד שָׁרָאן לְאִתְקַדְּשָׁא בִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי, הֲווֹ מִסְתַּכְּלֵי מִיַּד לְמֵיהַב חוּלָקֵיהּ לְהַאי אֲתָר, וּלְמֵיהַב לֵיהּ חוּלָקָא בֵּינַיְיהוּ, בְּגִין דְּלָא יִשְׁתְּכַּח מְקַטְרְגָא עָלַיְיהוּ, וְלָא יֵיתוּן לְאַדְכְּרָא חוֹבֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. דְּכַמָּה חֲבִילִין, וְכַמָּה מַשִׁרְיָין, אִינּוּן דְּאִזְדַמְּנָן לְנַטְלָא מִלָּה מִנֵּיהּ, כַּד אָתֵי לְקַטְרְגָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ, מַאן דְּיָכִיל לְאִסְתַּמְּרָא, דְּלָא יִדְכְּרוּן חוֹבוֹי לְעֵילָּא, וְלָא יַשְׁגִחוּן עָלֵיהּ לְבִישׁ. אַדְּהָכִי הֲווֹ זַלְגִין עֵינוֹי דְּרִבִּי אַבָּא. אָמַר לֵיהּ, אַבָּא אַבָּא, זִיל טַנְפִיר קְטוּרָךְ, וְאַקְפִּיד בְּקוּלְטָךְ, דְּהָא רָזִין דְּאוֹרַיְיתָא לְזַכָּאֵי אִתְיְיהִיבוּ דִּכְתִּיב, ׳סוֹד יהו"ה לִירֵאָיו׳ (תהלים כה, יד).
בראש השנה העולם נדון והסטרא אחרא משגיח על הנדונים למות עד שקול השופר מערבב הכל
בֹּא וּרְאֵה, בַּיּוֹם שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הָעוֹלָם נִדּוֹן, וּבֵית הַדִּין הַקָּדוֹשׁ (הקב"ה) יוֹשֵׁב וְדָן אֶת כָּל הָעוֹלָם, וְאוֹתוֹ הַסִּטְרָא אַחֲרָא עוֹמֵד מִצַּד זֶה, וְכָל אוֹתָם שֶׁנִּדּוֹנוּ לַמָּוֶת הוּא מַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם, וְנִרְשָׁמִים לְפָנָיו. וּבְשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְעוֹרְרִים רַחֲמִים בְּאוֹתוֹ קוֹל שׁוֹפָר, אָז מִתְעַרְבֵּב לוֹ הַכֹּל, שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ וְלֹא מַשְׁגִּיחַ בְּאוֹתָם שֶׁנִּדּוֹנוּ, עַד שֶׁאַחַר כָּךְ כָּל אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָזְרוּ בִתְשׁוּבָה וְנִגְזַר עֲלֵיהֶם מָוֶת, וַדַּאי יוֹצְאִים עִם פְּתָקִים מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וְנִמְסָרִים לוֹ. כֵּיוָן שֶׁנִּמְסְרוּ לוֹ, לֹא חוֹזְרִים הַפְּתָקִים, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה הַדִּין.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּיוֹמָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, עָלְמָא אִתְּדָּן, וּבֵי דִּינָא קַדִּישָׁא (קודשא בריך הוא) יָתִיב, וְדָן כָּל עָלְמָא. וְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא קָאִים מִסִּטְרָא דָּא, וְכָל אִינּוּן דְּאִתְּדָנוּ לְמוֹתָא אַשְׁגַּח עָלַיְיהוּ, וְאִתְרְשִׁימוּ קָמֵיהּ. וּבְשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל מִתְעָרֵי רַחֲמֵי, בְּהַהוּא קוֹל שׁוֹפָר, כְּדֵין אִתְעַרְבְבָא לֵיהּ כֹּלָּא, דְּלָא יָדַע וְלָא מַשְׁגַּח, בְּאִינּוּן דְּאִתְּדָנוּ. עַד דִּלְבָתַר כָּל אִינּוּן דְּלָא מְהַדְּרֵי בְּתִיּוּבְתָּא, וְאִגְזַר עָלַיְיהוּ מוֹתָא, וַדַּאי נָפְקִין פִּתְקִין מִבֵּי מַלְכָּא, וְאִתְמְסָרוּ לֵיהּ, כֵּיוָן דְּאִתְמְסָרוּ לֵיהּ, לָא אָהַדְרוּ פִּתְקִין, עַד דְּאִתְעָבִיד דִּינָא.
כל ישראל צריכים להשמר ממנו ולתת לו בכל חדש שעיר אחד שלא יקטרג על התחדשות הלבנה
וְכָל יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ, כָּל שֶׁכֵּן אָדָם לְבַדּוֹ. (וְכָל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן) שֶׁהֲרֵי בְּסוֹד עֶלְיוֹן שֶׁלְּמַעְלָה צְרִיכִים לְהִשָּׁמֵר וְלָתֵת לוֹ בְּכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ, כְּשֶׁהַלְּבָנָה רוֹצָה לְהִתְחַדֵּשׁ, שָׂעִיר אֶחָד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַטְרֵג עַל הַהִתְחַדְּשׁוּת (הַשִּׂמְחָה) וְיִטֹּל אֶת חֶלְקוֹ כָּרָאוּי, וְהַלְּבָנָה הַקְּדוֹשָׁה תִּינַק בִּקְדֻשָּׁה לְהִתְחַדֵּשׁ כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
וְיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ, בַּעְיָין לְאִסְתַּמְּרָא מִנֵּיהּ, כָּל שֶׁכֵּן בַּר נָשׁ בִּלְחוֹדוֹי. (וכל שכן וכל שכן) דְּהָא בְּרָזָא עִלָּאָה דִּלְעֵילָּא, בָּעֵינָן לְאִסְתַּמְּרָא, וּלְמֵיהַב לֵיהּ בְּכָל יַרְחָא וְיַרְחָא, כַּד סִיהֲרָא בָּעֵי לְאִתְחַדְּתָּא, חַד שָׂעִיר, בְּגִין דְּלָא יְקַטְרֵג חַדְּתּוּתָא (נ"א חדוותא) וְיִטּוֹל חוּלָקֵיהּ כַּדְקָא חֲזֵי לֵיהּ. וְסִיהֲרָא קַדִּישָׁא לְיָנְקָא בִּקְדוּשָּׁה לְחַדְּתּוּתֵי כְּדְקָא יֵאוֹת.
הלבנה המתחדשת נקראת נער והאחר התמידי בטמאה נקרא מלך זקן וכסיל וישראל ניצלים בעצה
וּכְשֶׁמִּתְחַדֶּשֶׁת בְּכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ, מִשּׁוּם כָּךְ נִקְרֵאת נַעַר, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ. וְהָאַחֵר הַזֶּה, שֶׁהוּא תָּמִיד בְּטֻמְאָה וְלֹא יוֹצֵא מִמֶּנָּה, נִקְרָא מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל. וּמִשּׁוּם כָּךְ, יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁהֵם עַם אֶחָד בְּיִחוּד קָדוֹשׁ, הקב"ה נָתַן לָהֶם עֵצָה לְהִנָּצֵל מִן הַכֹּל. אַשְׁרֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכָּתוּב ׳וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר׳ (ישעיה ס, כא).
בלשון הזוהר
וְכַד מִתְחַדְּשָׁא בְּכָל יַרְחָא וְיַרְחָא, בְּגִין (בראשית קמ"ט ע"ב) ׳כַּךְ אִקְרֵי נַעַר, וְהָא׳ אוֹקִימְנָא. וְהַאי אַחֲרָא דָּא, דְּאִיהוּ תָּדִיר בִּמְסָאֲבוּ, וְלָא נָפִיק מִנֵּיה, אִקְרֵי מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל. וּבְגִין כָּךְ, יִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין דְּאִינּוּן עַמָּא חַד, בְּיִחוּדָא קַדִּישָׁא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לוֹן עֵיטָא, לְאִשְׁתְּזָבָא מִכֹּלָּא. זַכָּאִין אִינּוּן בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, דִּכְתִּיב, ׳וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִרְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר׳ (ישעיהו ס, כא).
ויביאו את המשכן אל משה
סוד ארבע החיות המעלות את הכסא וברכת משה לחכמים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.