זהו קרבן שבכל יום שכנסת ישראל נכללת בו ומוציאה מבין הקוצים - כל זמן שהשושנה אטומה אין לה ריח
פנחס · קרבן בכל יום מוציא את כנסת ישראל מבין הקוצים - סוד השושנה האטומה והפתוחה בתשובה · מאמר 65 · פיסקה 1 · דף רלג ע"א
לשון הזוהר
דָּא הוּא קָרְבְּנָא, דִּבְכָל יוֹמָא, וּבְכָל זְמַן וּזְמַן, לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּאִתְכְּלִילַת כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בֵּיהּ, בֵּין כָּל שְׁאַר אֻכְלוּסִין, וְכָל אִילֵּין פּוּלְחָנִין, אַפִּיקוּ לָהּ מִבֵּין גּוּבִין, וּמִבֵּין שְׁאַר עַמִּין. כַּךְ יִשְׂרָאֵל, כָּל זְמַן דְּאִינּוּן אֲטִימֵי לִבָּא, וְלָא פַּתְחִין בְּתִיּוּבְתָא, לָא סַלְּקִין רֵיחָא, וְלָא אַפִּיק לוֹן מִגּוֹ גּוּבִין. אֲבָל כַּד פַּתְחִין בְּתִיּוּבְתָא, מִיַּד סַלְּקִין רֵיחָא, וְיַפִּיק לוֹן מִבֵּין גּוּבִין, וְיִתְהֲנֵי בְּהוּ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. דִּכְתִיב, ׳פִּתְחִי לִי אֲחוֹתִי רַעְיָתִי׳ (שיר השירים ה, ב). דְּכָל זְמַן דְּשׁוֹשַׁנָּה אֲטִימָא, לֵית לָהּ רֵיחָא, וְלָא סָלִיקָא מִבֵּין גּוּבִין, וְדִיּוּרָהָא בֵּינַיְיהוּ, כְּמָה דְּאִתְּמַר. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא שָׁדַר לָן לְמֵהַךְ אוֹרְחָא דָּא, אֶלָּא לְאוֹלִיף מִלִּין אִלֵּין.
תרגום
זֶהוּ קָרְבָּן שֶׁבְּכָל יוֹם וּבְכָל זְמַן וּזְמַן אֵצֶל הקב"ה, שֶׁנִּכְלֶלֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בּוֹ בֵּין כָּל שְׁאָר חֵילוֹתֶיהָ, וְכָל אוֹתָן הָעֲבוֹדוֹת מוֹצִיאִים אוֹתָהּ מִבֵּין הַקּוֹצִים וּמִבֵּין שְׁאָר הָאֻמּוֹת. כָּךְ יִשְׂרָאֵל, כָּל זְמַן שֶׁהֵם אֲטוּמֵי לֵב וְלֹא פוֹתְחִים בִּתְשׁוּבָה, לֹא מַעֲלִים רֵיחַ וְלֹא מוֹצִיא אוֹתָם מִבֵּין הַקּוֹצִים. אֲבָל כַּאֲשֶׁר פּוֹתְחִים בִּתְשׁוּבָה, מִיָּד מַעֲלִים רֵיחַ, וְיוֹצִיא אוֹתָם מִבֵּין הַקּוֹצִים, וְתֵהָנֶה בָהֶם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר ׳פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי׳ (שיר השירים ה, ב) - שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהַשּׁוֹשַׁנָּה אֲטוּמָה, אֵין לָהּ רֵיחַ וְלֹא עוֹלָה מִבֵּין הַקּוֹצִים, וְדִירָתָהּ בֵּינֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. והקב"ה לֹא שָׁלַח אוֹתָנוּ לָלֶכֶת דֶּרֶךְ זוֹ אֶלָּא לִלְמֹד דְּבָרִים אֵלּוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: דא הוא קרבנא, דבכל יומא, ובכל זמן וזמן, לגבי קודשא בריך הוא. דאתכלילת כנסת ישראל ביה, בין כל שאר אכלוסין, וכל אילין פולחנין, אפיקו לה מבין גובין, ומבין שאר עמין. כך ישראל, כל זמן דאינון אטימי לבא, ולא פתחין בתיובתא, לא סלקין ריחא, ולא אפיק לון מגו גובין. אבל כד פתחין בתיובתא, מיד סלקין ריחא, ויפיק לון מבין גובין, ויתהני בהו כנסת ישראל. דכתיב, ׳פתחי לי אחותי רעיתי׳ (שיר השירים ה, ב). דכל זמן דשושנה אטימא, לית לה ריחא, ולא סליקא מבין גובין, ודיורהא בינייהו, כמה דאתמר. וקודשא בריך הוא לא שדר לן למהך אורחא דא, אלא לאוליף מלין אלין.
התרגום: זהו קרבן שבכל יום ובכל זמן וזמן אצל הקב"ה, שנכללת כנסת ישראל בו בין כל שאר חילותיה, וכל אותן העבודות מוציאים אותה מבין הקוצים ומבין שאר האמות. כך ישראל, כל זמן שהם אטומי לב ולא פותחים בתשובה, לא מעלים ריח ולא מוציא אותם מבין הקוצים. אבל כאשר פותחים בתשובה, מיד מעלים ריח, ויוציא אותם מבין הקוצים, ותהנה בהם כנסת ישראל, שנאמר ׳פתחי לי אחתי רעיתי׳ (שיר השירים ה, ב) - שכל זמן שהשושנה אטומה, אין לה ריח ולא עולה מבין הקוצים, ודירתה ביניהם, כמו שנאמר. והקב"ה לא שלח אותנו ללכת דרך זו אלא ללמד דברים אלו.
מן המפרשים
מקדש מלך: ה"ג ומבין שאר עמין כך ישראל כל זמן דאינון אטימין לבא ולא פתחין בתיובתא לא סלקין ריחא ולא אפיק לון מגו כובין. אבל כד פתחין בתיובתא מיד סלקין ריחא וכו'. ובהגהת הספרים יש ערבוב קצת:
קרני אור: בין כל שאר אוכלסין בין כל שאר אוכלסין. אינו מובן:
הסולם: דא הוא קרבנא וכו': (חסר התחלת המאמר) זה הוא קרבן, שבכל יום ובכל זמן וזמן, אל הקב"ה. שהשכינה נכללה בו בין כל שאר ההמונים שלה שהם ישראל. וכל אלו העבודות מוציאות אותה מבין הקוצים, דהיינו מבין שאר העמים. כך ישראל, כל זמן שהם אטומי…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: