ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 38: צו את בני ישראל את קרבני - סוד עשן הדין וריח הרחמים בקטרת המבטלת מות › פיסקה 2 (רכד ע"א)

קושיית מדוע נקרא אחד עשן דין והשני רחמים - בחוטם שני חלונות, משמאל עשן דין ומימין רוח מקררת

פנחס · צו את בני ישראל את קרבני - סוד עשן הדין וריח הרחמים בקטרת המבטלת מות · מאמר 38 · פיסקה 2 · דף רכד ע"א

לשון הזוהר

אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, וְהָא תַּרְוַויְיהוּ עָשָׁן וְרֵיחַ, אִינּוּן בְּאַף, וּקְרָאִין סַהֲדִין. חַד, ׳עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ׳. וְתִנְיָינָא, ׳וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים׳. וַאֲמַאי אִתְקְרֵי חַד עָשָׁן דִּינָא וְתִנְיָינָא רַחֲמֵי. אֶלָּא, בְּחוֹטָמָא אִית תְּרֵין חַלּוֹנִין, וְאִתְּמַר בִּשְׂמָאלָא, ׳עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ׳, מַאי עָלָה. אֶלָּא מִלִבָּא דְּאִיהוּ בִּשְׂמָאלָא, לָקֳבֵל גִבּוֹר. מִימִינָא נָחִית רוּחָא לְגַבֵּיהּ, לְקַרְרָא לֵיהּ, וּלְשַׁכְּכָא רוּגְזֵיהּ, מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד, דְּתַמָּן מוֹחָא. חָכְמָה לִימִינָא, הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים. בִּינָה בְּלִבָּא, כְּלַפֵּי שְׂמָאלָא, הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין. וּבְגִין דָּא ׳עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ׳, מִן בִּינָה לְגַבֵּי חָכְמָה, דְּאִיהִי לִימִינָא, וּמְקַבֵּל לֵיהּ בְּחֶדְוָה, בְּנִגּוּנָא דְּלֵיוָאֵי.

תרגום

אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, וַהֲרֵי שְׁנֵיהֶם - עָשָׁן וְרֵיחַ - הֵם בָּאַף, וְהַפְּסוּקִים מְעִידִים. אֶחָד, ׳עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ׳. וְהַשֵּׁנִי, ׳וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים׳. וְלָמָּה נִקְרָא אֶחָד עָשָׁן דִּין, וְהַשֵּׁנִי רַחֲמִים? אֶלָּא, בַּחֹטֶם יֵשׁ שְׁנֵי חַלּוֹנוֹת, וְנֶאֱמַר בַּשְּׂמֹאל, ׳עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ׳. מֶה עָלָה? אֶלָּא מֵהַלֵּב שֶׁהוּא בִּשְׂמֹאל, כְּנֶגֶד גִּבּוֹר. מִיָּמִין יוֹרֶדֶת אֵלָיו רוּחַ לְקָרְרוֹ וּלְשַׁכֵּךְ רָגְזוֹ, מִצַּד הַחֶסֶד, שֶׁשָּׁם הַמֹּחַ. חָכְמָה לְיָמִין - הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים. בִּינָה בַּלֵּב, כְּלַפֵּי שְׂמֹאל - הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין. וְלָכֵן ׳עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ׳, מִבִּינָה לְחָכְמָה, שֶׁהִיא לְיָמִין, וּמְקַבְּלוֹ בְחֶדְוָה, בְּנִגּוּן הַלְוִיִּם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רעיא מהימנא, והא תרווייהו עשן וריח, אינון באף, וקראין סהדין. חד, ׳עלה עשן באפו׳. ותניינא, ׳וריח אפך כתפוחים׳. ואמאי אתקרי חד עשן דינא ותניינא רחמי. אלא, בחוטמא אית תרין חלונין, ואתמר בשמאלא, ׳עלה עשן באפו׳, מאי עלה. אלא מלבא דאיהו בשמאלא, לקבל גבור. מימינא נחית רוחא לגביה, לקררא ליה, ולשככא רוגזיה, מסטרא דחסד, דתמן מוחא. חכמה לימינא, הרוצה להחכים ידרים. בינה בלבא, כלפי שמאלא, הרוצה להעשיר יצפין. ובגין דא ׳עלה עשן באפו׳, מן בינה לגבי חכמה, דאיהי לימינא, ומקבל ליה בחדוה, בנגונא דליואי.

התרגום: אמר הרועה הנאמן, והרי שניהם - עשן וריח - הם באף, והפסוקים מעידים. אחד, ׳עלה עשן באפו׳. והשני, ׳וריח אפך כתפוחים׳. ולמה נקרא אחד עשן דין, והשני רחמים? אלא, בחטם יש שני חלונות, ונאמר בשמאל, ׳עלה עשן באפו׳. מה עלה? אלא מהלב שהוא בשמאל, כנגד גבור. מימין יורדת אליו רוח לקררו ולשכך רגזו, מצד החסד, ששם המח. חכמה לימין - הרוצה להחכים ידרים. בינה בלב, כלפי שמאל - הרוצה להעשיר יצפין. ולכן ׳עלה עשן באפו׳, מבינה לחכמה, שהיא לימין, ומקבלו בחדוה, בנגון הלוים.

מן המפרשים

אור החמה: ומקבל ליה בחדוה. יש בחינה שישתווה הדין עם הרחמים והענין שיש יין המשכר דהיינו דין המעורר הנקמה אמנם יש יין המשמח והיינו דין המעורר הייחוד והזווג למעלה ולמטה ולז"א ומקבל ליה החכמה בחדוה דהיינו דין המעורר שמחה וזהו סוד ועבד הלוי…

אור יקר: עלה עשן באפו דין המתעורר מכח המעשה הרע יקרא עשן כאומרו.

קרני אור: נחית רוחא נחית רוחא. ר"ל זהו ריח ניחוח, וק"ל:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר