נשמות ישראל נגזרו מתוך נר קדוש שדולק - שכתוב נר הוי נשמת אדם ואינו שוכך
פנחס · נשמת אדם נר הוי - סוד נענוע ישראל בעסק התורה מתוך אור הנשמה שאינו שוכך · מאמר 16 · פיסקה 2 · דף ריט ע"א
לשון הזוהר
אָמַר לִי, אַדְכַּרְתָּן מִלְּתָא עִלָּאָה, וּבְנֵי עָלְמָא לָא יַדְעִין, וְלָא מַשְׁגִּיחִין. יָתִיב שַׁעֲתָא וּבָכָה, אָמַר, וַוי לִבְנֵי נָשָׁא דְּאַזְלִין כִּבְעִירֵי חַקְלָא, בְּלָא סוּכְלְתָנוּ. בְּמִלָּה דָּא בִּלְחוֹדוֹי אִשְׁתְּמוֹדְעָן נִשְּׁמָתְהוֹן קַדִּישִׁין דְּיִשְׂרָאֵל, בֵּין נִשְׁמָתְהוֹן דְּעַמִין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. נִשְׁמָתְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל אִתְגְּזָרוּ, מִגּוֹ בּוּצִינָא קַדִּישָׁא דְּדָלִיק, דִּכְתִּיב, ׳נֵר יהו"ה נִשְׁמַת אָדָם׳ (משלי כ, כז). וְהַאי נֵר בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְאַחֲד (נ"א דאתדליק) מִגּוֹ אוֹרַיְיתָא דִּלְעֵילָּא, לָא שָׁכִיךְ נְהוֹרָא עָלֵיהּ אֲפִילּוּ רִגְעָא. וְרָזָא דָּא, ׳אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ׳ (תהילים פג, ב). כְּגַוְונָא דָּא כְּתִיב, ׳הַמַּזְכִּירִים אֶת יהו"ה אַל דֳּמִי לָכֶם׳ (ישעיהו סב, ו), לָא שְׁכִיכוּ לְכוֹן. נְהוֹרָא דְּשַׁרְגָּא כֵּיוָן דְּאִתְאַחֲדָא גּוֹ פְּתִילָה, הַהוּא נְהוֹרָא לָא שָׁכִיךְ לְעָלְמִין, אֶלָּא מִתְנַעְנְעָא נְהוֹרָא לְכָאן וּלְכָּאן, וְלָא מִשְׁתְּכִיךְ לְעָלְמִין.
תרגום
אָמַר לִי, הִזְכַּרְתַּנִי דָּבָר עֶלְיוֹן, וּבְנֵי אָדָם לֹא יוֹדְעִים וְלֹא מַשְׁגִּיחִים. יָשַׁב שָׁעָה וּבָכָה. אָמַר, אוֹי לִבְנֵי הָאָדָם שֶׁהוֹלְכִים כְּבַהֲמוֹת הַשָּׂדֶה בְּלִי שֵׂכֶל. בַּדָּבָר הַזֶּה לְבַדּוֹ נוֹדָעוֹת נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בֵּין נִשְׁמוֹת עַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל נִגְזְרוּ מִתּוֹךְ נֵר קָדוֹשׁ שֶׁדּוֹלֵק, שֶׁכָּתוּב ׳נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם׳ (משלי כ, כז) - וְנֵר זֶה, בְּשָׁעָה שֶׁנֶּאֱחָז (שנדלק) מִתּוֹךְ תּוֹרָה הָעֶלְיוֹנָה, לֹא שׁוֹכֵךְ הָאוֹר עָלָיו אֲפִלּוּ רֶגַע. וְסוֹד זֶה - ׳אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ׳ (תהלים פז, ב) - כְּמוֹ זֶה כָּתוּב - ׳הַמַּזְכִּירִים אֶת ה' אַל דֳּמִי לָכֶם׳ (ישעיה סב, ו) - אֵין שִׁכּוּךְ לָכֶם. אוֹר הַנֵּר, כֵּיוָן שֶׁנֶּאֱחָז תּוֹךְ הַפְּתִילָה, אוֹתוֹ הָאוֹר לֹא שׁוֹכֵךְ לְעוֹלָמִים, אֶלָּא מִתְנַעְנֵעַ הָאוֹר לְכָאן וּלְכָאן וְלֹא שׁוֹכֵךְ לְעוֹלָמִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר לי, אדכרתן מלתא עלאה, ובני עלמא לא ידעין, ולא משגיחין. יתיב שעתא ובכה, אמר, ווי לבני נשא דאזלין כבעירי חקלא, בלא סוכלתנו. במלה דא בלחודוי אשתמודען נשמתהון קדישין דישראל, בין נשמתהון דעמין עובדי עבודת כוכבים ומזלות. נשמתהון דישראל אתגזרו, מגו בוצינא קדישא דדליק, דכתיב, ׳נר יהו"ה נשמת אדם׳ (משלי כ, כז). והאי נר בשעתא דאתאחד (נ"א דאתדליק) מגו אורייתא דלעילא, לא שכיך נהורא עליה אפילו רגעא. ורזא דא, ׳אלהים אל דמי לך׳ (תהילים פג, ב). כגוונא דא כתיב, ׳המזכירים את יהו"ה אל דמי לכם׳ (ישעיהו סב, ו), לא שכיכו לכון. נהורא דשרגא כיון דאתאחדא גו פתילה, ההוא נהורא לא שכיך לעלמין, אלא מתנענעא נהורא לכאן ולכאן, ולא משתכיך לעלמין.
התרגום: אמר לי, הזכרתני דבר עליון, ובני אדם לא יודעים ולא משגיחים. ישב שעה ובכה. אמר, אוי לבני האדם שהולכים כבהמות השדה בלי שכל. בדבר הזה לבדו נודעות נשמות קדושות של ישראל בין נשמות עמים עובדי כוכבים ומזלות. נשמות ישראל נגזרו מתוך נר קדוש שדולק, שכתוב ׳נר ה' נשמת אדם׳ (משלי כ, כז) - ונר זה, בשעה שנאחז (שנדלק) מתוך תורה העליונה, לא שוכך האור עליו אפלו רגע. וסוד זה - ׳אלהים אל דמי לך׳ (תהלים פז, ב) - כמו זה כתוב - ׳המזכירים את ה' אל דמי לכם׳ (ישעיה סב, ו) - אין שכוך לכם. אור הנר, כיון שנאחז תוך הפתילה, אותו האור לא שוכך לעולמים, אלא מתנענע האור לכאן ולכאן ולא שוכך לעולמים.
מן המפרשים
מקדש מלך: אלא מתנענעא נ"ב כתית למאור עכ"ל נמצא שהנר היא מלכות והפתילה הוא היסוד שבתוכה: והאור המתאחז בפתילה ה' חסדים שביסוד שמאירים למלכות:
הסולם: אמר לי אדכרתן וכו': אמר לי, הזכרתני דבר עליון, ובני אדם אינם יודעים ואינם משגיחים. ישב מעט ובכה. אמר אוי לבני אדם שהולכים כבהמות השדה, בלי תבונה. בדבר זה בלבד ניכר בין נשמות הקדושות של ישראל לנשמות שאר העמים עכו"ם, נשמות ישראל…
אור יקר: עלמא לא ידעין וכו׳, אלא דרגין וכו׳ היינו סוד הטחנות שהם הנוטלים ומכינים לושט כדפירשנו לית ליה כדיקה מכחוץ כלומר אינה מהדרגה הראשונה לגשמיות כדי שיושג ענינה אלא יש בינם לגשמיות עוד מדרגת הטחנות ופנימה להם הושט לכך הטחנות נגלים…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: