ממלכת הזוהר › זוהר › עקב › מאמר 1: והיה עקב תשמעון ואכלת ושבעת וברכת - סוד הברכות העולות ויורדות מהמקור העליון וברוך אתה הוי › פיסקה 15 (רעא ע"ב)

בברוך של התפילה אדם כורע בברכיו וגוחן ראשו באתה - כי אתה נקרא ראש, המלך אחר שגוחן שוב לא זוקף כלבנה שהוקטנה

עקב · והיה עקב תשמעון ואכלת ושבעת וברכת - סוד הברכות העולות ויורדות מהמקור העליון וברוך אתה הוי · מאמר 1 · פיסקה 15 · דף רעא ע"ב

לשון הזוהר

בָּרוּךְ דִּצְלוֹתָא, בַּר נָשׁ כּוֹרֵעַ בֵּיהּ בְּבִרְכּוֹי, וְגָחִין רֵישָׁא בְּאַתָּה, בְּגִין דְּאַתָּה אִקְרֵי רֹאשׁ. וְעַל דָּא כֹּהֵן נָטִיל בָּרֹאשׁ, וְאִיהוּ רֹאשׁ תָּדִיר. וּבְּגִין כָּךְ כְּרִיעָה בְּבָרוּךְ. וְגָחִינוּ דְּרֵישָׁא בְּאַתָּה. וְכֹהֵן בְּכָל אֲתָר דְּאִקְרֵי אַתָּה, גָּחִין בִּצְלוֹתָא. מֶלֶךְ בָּתַר דְּגָחִין, תּוּ לָא זָקִיף, מַאי טַעְמָא. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לָהּ לְסִיהֲרָא, זִילִי אַזְעִירִי גַּרְמִיךְ, וְתוּ לָא זַקְפָא. וּבְגִין דָּא, בִּרְכָתָא דְּבַּר נָשׁ בָּרִיךְ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִתְּעַר לְאַרְקָא בִּרְכָאן מִלְּעֵילָּא לְעָלְמִין כֻּלְּהוּ, כְּמָה דְּאִתְּמַר. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

תרגום

בַּבָּרוּךְ שֶׁל הַתְּפִלָּה אָדָם כּוֹרֵעַ בְּבִרְכָּיו, וְגוֹחֵן רֹאשׁוֹ בְּאַתָּה, מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה נִקְרָא רֹאשׁ. וְעַל זֶה כֹּהֵן לוֹקֵחַ בָּרֹאשׁ, וְהוּא תָּמִיד רֹאשׁ. וְלָכֵן כְּרִיעָה בְּבָרוּךְ, וּגְחִינַת הָרֹאשׁ בְּאַתָּה. וְהַכֹּהֵן, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא אַתָּה, גּוֹחֵן בַּתְּפִלָּה. הַמֶּלֶךְ אַחַר שֶׁגּוֹחֵן, שׁוּב לֹא זוֹקֵף, מָה הַטַּעַם? הקב"ה אָמַר לַלְּבָנָה, לְכִי וְהַקְטִינִי אֶת עַצְמֵךְ, וְשׁוּב לֹא זָקְפָה. וְלָכֵן הַבְּרָכָה שֶׁל אָדָם להקב"ה מִתְעוֹרֶרֶת לְהוֹרִיק בְּרָכוֹת מִלְּמַעְלָה לָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ברוך דצלותא, בר נש כורע ביה בברכוי, וגחין רישא באתה, בגין דאתה אקרי ראש. ועל דא כהן נטיל בראש, ואיהו ראש תדיר. ובגין כך כריעה בברוך. וגחינו דרישא באתה. וכהן בכל אתר דאקרי אתה, גחין בצלותא. מלך בתר דגחין, תו לא זקיף, מאי טעמא. קודשא בריך הוא אמר לה לסיהרא, זילי אזעירי גרמיך, ותו לא זקפא. ובגין דא, ברכתא דבר נש בריך לקודשא בריך הוא, אתער לארקא ברכאן מלעילא לעלמין כלהו, כמה דאתמר. זכאין אינון ישראל בעלמא דין, ובעלמא דאתי.

התרגום: בברוך של התפלה אדם כורע בברכיו, וגוחן ראשו באתה, משום שאתה נקרא ראש. ועל זה כהן לוקח בראש, והוא תמיד ראש. ולכן כריעה בברוך, וגחינת הראש באתה. והכהן, בכל מקום שנקרא אתה, גוחן בתפלה. המלך אחר שגוחן, שוב לא זוקף, מה הטעם? הקב"ה אמר ללבנה, לכי והקטיני את עצמך, ושוב לא זקפה. ולכן הברכה של אדם להקב"ה מתעוררת להוריק ברכות מלמעלה לעולמות כלם, כמו שנאמר. אשריהם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא.

מן המפרשים

קרני אור: מלך. ור"ל דהיא נק' מלך לחג"ת שבאים אצלה: מלך. ור"ל דהיא נק' מלך לחג"ת שבאים אצלה:

הסולם: ברוך דצלותא ב"נ וכו': במלה ברוך שבברכת התפלה, דשמונה עשרה, אדם כורע בו בברכיו, וכופף ראשו ב אתה , משום שאתה נקרא ראש. וע"כ כהן נוטל חלק בראש ( יומא י"ד. ) והוא ראש תמיד, ומשום זה הכריעה היא ב ברוך , וכפיפת הראש היא ב אתה .…

לכל המפרשים על פיסקה זו