ממלכת הזוהר › זוהר › ספרא דצניעותא › מאמר 1: מהי צניעות הספר- רשבי לר' יהודה: חמשה פרקים כלולים בהיכל רב, ומשל האוכל עיקר החיטה › פיסקה 2 (קעו ע"ב)

משל בעל הכלל שלא ידע התענוגים- האוכל עיקר החיטה מפסיד תענוגי הלחם

ספרא דצניעותא · מהי צניעות הספר- רשבי לר' יהודה: חמשה פרקים כלולים בהיכל רב, ומשל האוכל עיקר החיטה · מאמר 1 · פיסקה 2 · דף קעו ע"ב

לשון הזוהר

מַתְלָא, לְבַר נָשׁ דְּהֲוָה דִּיוּרֵיהּ בֵּינֵי טוּרִין, וְלָא יָדַע בְּדִּיוּרֵי מָתָא. זָרַע חִטִּין. וְאָכִיל חִטֵּי בְּגוּפַיְיהוּ. יוֹמָא חַד עָאל לְמָתָא, אַקְרִיבוּ לֵיהּ נַהֲמָא טָבָא. אֲמַר הַהוּא בַּר נָשׁ, דְּנָא לָמָּה. אֲמַרוּ נַהֲמָא הוּא לְמֵיכַל. אָכַל וְטָעַם לְחָדָא לְחִכֵּיהּ. אֲמַר וּמִמָּה אִתְעָבִיד דָּא. אֲמַרוּ מֵחִטִין. לְבָתַר אַקְרִיבוּ לֵיהּ גְּרִיצִין דְּלִישִׁין בְּמִשְׁחָא. טָעַם מִנַּיְיהוּ, אֲמַר וְאִלֵּין מִמַּה אִתְעֲבִידוּ. אֲמַרוּ מֵחִטִין. לְבָתַר אַקְרִיבוּ לֵיהּ טְרִיקֵי מַלְכִין, דְּלִישִׁין בְּדּוּבְשָׁא וּמִשְׁחָא. אֲמַר וְאִלֵּין מִמַּה אִתְעָבִידוּ. אֲמַרוּ מֵחִטִין. אֲמַר וַדַּאי אֲנָא מָארֵי דְּכָל אִלֵּין, דַּאֲנָא אָכִיל עִקָּרָא דְּכָל אִלֵּין דְּאִיהוּ חִטָּה. בְּגִין הַהוּא דַּעְתָּא מֵעִדוּנֵי עָלְמָא לָא יָדַע וְאִתְאֲבִידוּ מִנֵּיהּ. כַּךְ, מַאן דְּנָקִיט כְּלָלָא, וְלָא יָדַע בְּכֻלְּהוּ עִדוּנִין דִּמְהַנְיָין, דְּנַפְקִין מֵהַהוּא כְּלָלָא.

תרגום

מָשָׁל, לְאָדָם שֶׁהָיְתָה דִּירָתוֹ בֵּין הֶהָרִים, וְלֹא יָדַע בְּדִיּוּרֵי הָעִיר. זָרַע חִטִּים. וְאָכַל חִטִּים בְּגוּפָן. יוֹם אֶחָד נִכְנַס לָעִיר, הִקְרִיבוּ לוֹ לֶחֶם טוֹב. אָמַר אוֹתוֹ הָאָדָם, זֶה לָמָּה. אָמְרוּ, לֶחֶם הוּא לֶאֱכֹל. אָכַל וְטָעַם עַד מְאֹד לְחִכּוֹ. אָמַר וּמִמַּה נַּעֲשָׂה זֶה. אָמְרוּ מֵחִטִּים. לְאַחַר מִכֵּן הִקְרִיבוּ לוֹ עֻגּוֹת לוּשׁוֹת בְּשֶׁמֶן. טָעַם מֵהֶן, אָמַר וְאֵלּוּ מִמַּה נַּעֲשׂוּ. אָמְרוּ מֵחִטִּים. לְאַחַר מִכֵּן הִקְרִיבוּ לוֹ מַעֲדַנֵּי מְלָכִים, הַלּוּשִׁים בִּדְבַשׁ וְשֶׁמֶן. אָמַר וְאֵלּוּ מִמַּה נַּעֲשׂוּ. אָמְרוּ מֵחִטִּים. אָמַר וַדַּאי אֲנִי בַּעַל כָּל אֵלֶּה, שֶׁאֲנִי אוֹכֵל עִקַּר כָּל אֵלֶּה שֶׁהוּא חִטָּה. מִשּׁוּם אוֹתָהּ דֵּעָה, מֵעִדּוּנֵי הָעוֹלָם לֹא יָדַע וְאָבְדוּ מִמֶּנּוּ. כָּךְ, מִי שֶׁאוֹחֵז בַּכְּלָל, וְלֹא יוֹדֵעַ בְּכָל הָעִדּוּנִים הַמְהַנִּים, הַיּוֹצְאִים מֵאוֹתוֹ הַכְּלָל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: מתלא, לבר נש דהוה דיוריה ביני טורין, ולא ידע בדיורי מתא. זרע חטין. ואכיל חטי בגופייהו. יומא חד עאל למתא, אקריבו ליה נהמא טבא. אמר ההוא בר נש, דנא למה. אמרו נהמא הוא למיכל. אכל וטעם לחדא לחכיה. אמר וממה אתעביד דא. אמרו מחטין. לבתר אקריבו ליה גריצין דלישין במשחא. טעם מנייהו, אמר ואלין ממה אתעבידו. אמרו מחטין. לבתר אקריבו ליה טריקי מלכין, דלישין בדובשא ומשחא. אמר ואלין ממה אתעבידו. אמרו מחטין. אמר ודאי אנא מארי דכל אלין, דאנא אכיל עקרא דכל אלין דאיהו חטה. בגין ההוא דעתא מעדוני עלמא לא ידע ואתאבידו מניה. כך, מאן דנקיט כללא, ולא ידע בכלהו עדונין דמהניין, דנפקין מההוא כללא.

התרגום: משל, לאדם שהיתה דירתו בין ההרים, ולא ידע בדיורי העיר. זרע חטים. ואכל חטים בגופן. יום אחד נכנס לעיר, הקריבו לו לחם טוב. אמר אותו האדם, זה למה. אמרו, לחם הוא לאכל. אכל וטעם עד מאד לחכו. אמר וממה נעשה זה. אמרו מחטים. לאחר מכן הקריבו לו עגות לושות בשמן. טעם מהן, אמר ואלו ממה נעשו. אמרו מחטים. לאחר מכן הקריבו לו מעדני מלכים, הלושים בדבש ושמן. אמר ואלו ממה נעשו. אמרו מחטים. אמר ודאי אני בעל כל אלה, שאני אוכל עקר כל אלה שהוא חטה. משום אותה דעה, מעדוני העולם לא ידע ואבדו ממנו. כך, מי שאוחז בכלל, ולא יודע בכל העדונים המהנים, היוצאים מאותו הכלל.

מן המפרשים

זוהר הרקיע: דף קע"ו ע"ב רעוא דרעוין.‏ כבר אמרנו שהוד הוא תיקן זה התיקון ויש להקשות הלא הוד הוא דין שהרי הוא א' מן הה"ג וא"כ איך נקרא תיקון זה רעוא שהוא רצון ורחמים ויש לומר שבתיקון זה נשתתף הוד עם היסוד ונקרא הוד בשם היסוד שהוא נקרא רצון…

הסולם: מתלא לבר נש וכו' : משל לאדם, שדירתו היתה בין ההרים, ולא ידע יושבי עיר. זרע חטים, ואכל החטים כמות שהם. יום אחד בא לעיר. הגישו לו לחם טוב. אמר אותו האדם, זה למה. אמרו לו זה הוא לחם לאכול. אכל, והיה מוטעם מאד לחכו. אמר, וממה נעשה…

ביאור הגר"א: וקחשיב בכאן כל הה' פרצופים לא באו לכלל תיקון: (הגהה - וכן למעלה היה ג"כ בענין הזה הסתלקות ותיקון כמו הצמצום והורדת השפע דרך קו וכן דרך פרסה ובכל העולמות כידוע): וכל מה שלמטה הוא יותר בחסרון. בא"א לא הוה מתקלא שלא נכלל בו נוק'…

לכל המפרשים על פיסקה זו