ממלכת הזוהר › זוהר › נשא › מאמר 9: ברכי נפשי את ה - סוד דיני הנפש והרוח ביציאתה מהעולם › פיסקה 8 (קכו ע"ב)

שלש טפות בחרבו - כיון שרואהו מזדעזע גופו ורוחו נפרדת מהאיברים

נשא · ברכי נפשי את ה - סוד דיני הנפש והרוח ביציאתה מהעולם · מאמר 9 · פיסקה 8 · דף קכו ע"ב

לשון הזוהר

תְּלַת טִפִּין בְּחַרְבֵּיהּ וְכוּ', וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָא. כֵּיוָן דְּחָמֵי לֵיהּ, אִזְדַּעְזָע כָּל גּוּפֵיהּ וְרוּחֵיהּ, וְלִבֵּיהּ לָא שָׁכִיךְ, בְּגִין דְּאִיהוּ מַלְכָּא דְּכָל גּוּפָא. וְרוּחָא דִּילֵיהּ אַזְלָא בְּכָל שַׁיְיפֵי גּוּפָא, וְאִשְׁתְּאִיל מִנַּיְיהוּ, כְּבַר נָשׁ דְּאִשְׁתְּאִיל מֵחַבְרֵיהּ, לְמֵהַךְ לַאֲתָר אַחֲרָא. כְּדֵין הוּא אוֹמֵר וַוי עַל מַה דְּעֲבַד, וְלָא מְהַנְיָיא לֵיהּ, אֶלָּא אִי אַקְדִּים אַסְוָותָא דִּתְשׁוּבָה, עַד לָא מָטָא הַהִיא שַׁעֲתָא.

תרגום

שָׁלֹש טִפּוֹת בְּחַרְבּוֹ, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ הַחֲבֵרִים. כֵּיוָן שֶׁרוֹאֵהוּ, מִזְדַּעֲזֵעַ כָּל גּוּפוֹ וְרוּחוֹ, וְלִבּוֹ לֹא שׁוֹכֵךְ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ שֶׁל כָּל הַגּוּף. וְרוּחוֹ הוֹלֶכֶת בְּכָל אֵיבְרֵי הַגּוּף, וְנִפְרֶדֶת מֵהֶם, כְּמוֹ בֶּן אָדָם שֶׁנִּפְרָד מֵחֲבֵרוֹ לָלֶכֶת לְמָקוֹם אַחֵר. אָז הוּא אוֹמֵר אוֹי עַל מַה שֶּׁעָשָׂה - וְלֹא עוֹזֵר לוֹ, אֶלָּא אִם הִקְדִּים רְפוּאַת הַתְּשׁוּבָה עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעָה אוֹתָהּ שָׁעָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תלת טפין בחרביה וכו', והא אוקמוה חבריא. כיון דחמי ליה, אזדעזע כל גופיה ורוחיה, ולביה לא שכיך, בגין דאיהו מלכא דכל גופא. ורוחא דיליה אזלא בכל שייפי גופא, ואשתאיל מנייהו, כבר נש דאשתאיל מחבריה, למהך לאתר אחרא. כדין הוא אומר ווי על מה דעבד, ולא מהנייא ליה, אלא אי אקדים אסוותא דתשובה, עד לא מטא ההיא שעתא.

התרגום: שלש טפות בחרבו, והרי בארוהו החברים. כיון שרואהו, מזדעזע כל גופו ורוחו, ולבו לא שוכך, משום שהוא המלך של כל הגוף. ורוחו הולכת בכל איברי הגוף, ונפרדת מהם, כמו בן אדם שנפרד מחברו ללכת למקום אחר. אז הוא אומר אוי על מה שעשה - ולא עוזר לו, אלא אם הקדים רפואת התשובה עד שלא הגיעה אותה שעה.

מן המפרשים

אור החמה: כדין הוא אמר ווי וכו' הרוח והאבר במה שפעלו באבר ההוא ועם היות שנראה זה ענין תשובה וחרטה לא מהניא ליה שאין חרטה מועלת אלא בזמן תשובה:

הסולם: ג׳ טפין בחרביה וכו׳ : ג׳ טפות הם בחרבו, וכבר העמידו החברים (לעיל פקודי תתקט״ז) . כיון שרואה אותו מזדעזע כל גופו ורוחו, ולבו אינו שוקט, משום שהוא מלך של כל הגוף. והרוח שלו הולך בכל אברי הגוף, ונפרד מהם, כאדם הנפרד מחבירו ללכת…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר