ממלכת הזוהר › זוהר › נשא › מאמר 10: כי יפליא לנדר נזיר - סוד יין ושכר וענבים עץ אדם הראשון › פיסקה 2 (קכז ע"א)

יין ושכר וענבים בצד אחד נאחזו - זה עץ שחטא בו אדם הראשון

נשא · כי יפליא לנדר נזיר - סוד יין ושכר וענבים עץ אדם הראשון · מאמר 10 · פיסקה 2 · דף קכז ע"א

לשון הזוהר

אֶלָּא, עוֹבָדָא דָּא, וּמִלָּה דָּא, רָזָא עִלָּאָה הוּא, לְאִתְפָּרְשָׁא מִן דִּינָא בְּכֹלָּא. וְהָא יְדִיעָא הַהוּא אִילָנָא דְּחָב בֵּיהּ אָדָם קַדְמָאָה, עֲנָבִים הֲווֹ. וְדָא הוּא רָזָא דְּמִלָּה, דְּהָא יַיִן וְשֵׁכָר וַעֲנָבִים, בְּסִטְרָא חַד אִתְאֲחָדוּ. יַיִן לְעֵילָּא וְאוֹקְמוּהָ. שֵׁכָר לִשְׂמָאלָא, דְּהָא שֵׁכָר מִיַיִן נָפְקָא. עֲנָבִים דְּכָנִישׁ כֻּלְּהוּ לְגַבַּיְיהוּ, וְדָא הוּא אִילָנָא דְּחָב בֵּיהּ אָדָם קַדְמָאָה. בְּגִין כָּךְ כֹּלָּא בְּחַד סִטְרָא אִתְאֲחָד. וְאִי תֵּימָא דְּהַאי נָזִיר שָׁבִיק מְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה - (ס"א כלום) לָאו הָכִי, אֶלָּא לָא אִתְחֲזֵי בֵּיהּ עוֹבָדָא מִסְּטַר שְׂמָאלָא כְּלוּם.

תרגום

אֶלָּא מַעֲשֶׂה זֶה וְדָבָר זֶה סוֹד עֶלְיוֹן הוּא לְהִפָּרֵד מֵהַדִּין בַּכֹּל. וַהֲרֵי יָדוּעַ אוֹתוֹ עֵץ שֶׁחָטָא בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן, עֲנָבִים הָיוּ. וְזֶהוּ סוֹד הַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי יַיִן וְשֵׁכָר וַעֲנָבִים בְּצַד אֶחָד נֶאֶחְזוּ. יַיִן לְמַעְלָה, וּפֵרְשׁוּהָ. שֵׁכָר לִשְׂמֹאל, שֶׁהֲרֵי שֵׁכָר יוֹצֵא מִיַיִן. עֲנָבִים, שֶׁכּוֹנְסִים כֻּלָּם אֲלֵיהֶם, וְזֶהוּ עֵץ שֶׁחָטָא בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן. בִּגְלַל זֶה הַכֹּל נֶאֱחָז בְּצַד אֶחָד. וְאִם תֹּאמַר שֶׁנָּזִיר זֶה עָזַב מְהֵימְנוּתָא עֶלְיוֹנָה - (כְּלוּם) לֹא כָּךְ, אֶלָּא לֹא נִרְאָה בּוֹ מַעֲשֶׂה מִצַּד שְׂמֹאל כְּלוּם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אלא, עובדא דא, ומלה דא, רזא עלאה הוא, לאתפרשא מן דינא בכלא. והא ידיעא ההוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה, ענבים הוו. ודא הוא רזא דמלה, דהא יין ושכר וענבים, בסטרא חד אתאחדו. יין לעילא ואוקמוה. שכר לשמאלא, דהא שכר מיין נפקא. ענבים דכניש כלהו לגבייהו, ודא הוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה. בגין כך כלא בחד סטרא אתאחד. ואי תימא דהאי נזיר שביק מהימנותא עלאה - (ס"א כלום) לאו הכי, אלא לא אתחזי ביה עובדא מסטר שמאלא כלום.

התרגום: אלא מעשה זה ודבר זה סוד עליון הוא להפרד מהדין בכל. והרי ידוע אותו עץ שחטא בו אדם הראשון, ענבים היו. וזהו סוד הדבר, שהרי יין ושכר וענבים בצד אחד נאחזו. יין למעלה, ופרשוה. שכר לשמאל, שהרי שכר יוצא מיין. ענבים, שכונסים כלם אליהם, וזהו עץ שחטא בו אדם הראשון. בגלל זה הכל נאחז בצד אחד. ואם תאמר שנזיר זה עזב מהימנותא עליונה - (כלום) לא כך, אלא לא נראה בו מעשה מצד שמאל כלום.

מן המפרשים

מקדש מלך: כולא בחד סטרא אתאחד פי' שכולם גבור': ואיתימא דשביק ממהימנותא כלום. פי' שלא תאמר כיון שאסרה תורה יין לנזיר ושכר וענבים שהם בינה וגבורה ומ' יעלה על דעתך שהכוונה היא שאינו רוצה בהם. לכך קאמר לאו הכי אלא הכוונה שאסרה תורה ג' אלו…

אור החמה: שכר לשמאלא. בגבורה שבה היין המשכר בסוד מדת הדין הקשה נמשך מבינה וענבים הם ו' ספירות נכללות במלכות מקבלת מדין הגבורה והבינה והיינו היין המשומר בענביו מששת ימי וכו':

הסולם: אלא עובדא דא וכו׳ : ומשיב, אלא מעשה זה ודבר זה הוא סוד עליון, שהנזיר בא להפרד מן הדין לגמרי. ועוד יותר מכהן. והרי ידוע, שאותו האילן שחטא בו אדם הראשון היה ענבים (כנ״ל תרומה אות של״ב) . וזה הוא סוד הדבר, כי יין ושכר וענבים בצד…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר