התראת נח את דורו - הצלת נפשו אף בלא קבלה
נח · ׳מוליך לימין משה׳ - זכות אברהם ומסירות משה מול הצלת עצמו של נח · מאמר 25 · פיסקה 13 · דף סח ע"א
לשון הזוהר
וְתוּ דְּאִיהוּ אַתְרֵי בְּהוּ כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא וְלָא קַבִּילוּ מִנֵּיהּ, וְקִיֵּים בְּנַפְשֵׁיהּ קְרָא דִּכְתִיב, ׳וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתָּ רָשָׁע וְגו'׳ (יחזקאל ג, יט) - וּכְתִיב ׳וְאַתָּה אֶת נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ׳ - מִכָּאן כָּל מַאן דְּאַזְהַר לְחַיָּיבָא - אַף עַל גַּב דְּלָא קַבִּיל מִנֵּיהּ הוּא שֵׁזִיב לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ וְהַהוּא חַיָּיבָא אִתְפַּס בְּחוֹבֵיהּ. וְעַד כַּמָּה יַזְהַר לֵיהּ עַד דְּיִמְחֵי לֵיהּ הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָא.
תרגום
וְעוֹד, שֶׁהוּא הִתְרָה בָהֶם כָּל ׳יוֹם וָיוֹם וְלֹא׳ קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ, וְקִיֵּם בְּנַפְשׁוֹ אֶת הַפָּסוּק שֶׁכָּתוּב ׳וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתָּ רָשָׁע וְגוֹ'׳ (שם ג, יט) וְכָתוּב ׳וְאַתָּה אֶת נַפְשְׁךְ הִצַּלְתָּ׳ (יחזקאל ג, יט) - מִכָּאן שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּזְהִיר אֶת הָרָשָׁע - אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא קִבֵּל מִמֶּנּוּ, הוּא מַצִּיל אֶת עַצְמוֹ, וְאוֹתוֹ רָשָׁע נִתְפָּס בְּחֶטְאוֹ. וְעַד כַּמָּה יַזְהִיר אוֹתוֹ? עַד שֶׁיַּכֶּה אוֹתוֹ, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותו דאיהו אתרי בהו כל יומא ויומא ולא קבילו מניה, וקיים בנפשיה קרא דכתיב, ׳ואתה כי הזהרת רשע וגו'׳ (יחזקאל ג, יט) - וכתיב ׳ואתה את נפשך הצלת׳ - מכאן כל מאן דאזהר לחייבא - אף על גב דלא קביל מניה הוא שזיב ליה לגרמיה וההוא חייבא אתפס בחוביה. ועד כמה יזהר ליה עד דימחי ליה הא אוקמוה חבריא.
התרגום: ועוד, שהוא התרה בהם כל ׳יום ויום ולא׳ קבלו ממנו, וקים בנפשו את הפסוק שכתוב ׳ואתה כי הזהרת רשע וגו'׳ (שם ג, יט) וכתוב ׳ואתה את נפשך הצלת׳ (יחזקאל ג, יט) - מכאן שכל מי שמזהיר את הרשע - אף על גב שלא קבל ממנו, הוא מציל את עצמו, ואותו רשע נתפס בחטאו. ועד כמה יזהיר אותו? עד שיכה אותו, והרי פרשוה החברים.
מן המפרשים
אור יקר: אף על גב וכר, וזה קושיא לדברי ר׳ יצחק. ור׳ יצחק תירץ שסוף סוף היה לו להתפלל יועיל או לא יועיל, וזה שאמר ועם כל דא נח כיון שראה שהיה לו קצת חשיבות לפני הב״ה שאמר לו והקימותי וכו׳ שהוא צדיק יסוד עולם, אם כן היה להישתדל בקיומו אם…
הסולם: ותו דאיהו וכו':: ועוד שהוא התרה בהם כל יום ויום ולא קבלו ממנו, וקיים בנפשו המקרא שכתוב, ואתה כי הזהרת רשע וגו' וכתיב ואתה את נפשך הצלת. מכאן, כל מי שמזהיר את הרשע, אע"פ שלא קיבל ממנו, הוא הציל את עצמו, ואותו הרשע נתפס בחטאו.…