׳חזו׳ - נבואה עליונה במעשי ה', והשם גורם לכל
נח · ׳לכו חזו מפעלות ה׳ - סוד השמות: נח, הצדיק והשכינה · מאמר 2 · פיסקה 1 · דף ס ע"א
לשון הזוהר
רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח ׳לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת׳ (תהילים מו, ט) (בדפוס קרימונא אלקים, ועי' מ"ש לעיל נח ב) ׳יהו"ה אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ׳ - הַאי קְרָא הָא אִתְּמָר וְאוּקְמוּהָ. אֲבָל ׳לְכוּ חֲזוּ׳, מַאי חֲזוּ. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳חָזוּת קָשֶׁה הוּגַד לִי׳ (ישעיהו כא, ב) - בְּעוֹבָדוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד, אִתְגְּלִי נְבוּאָה עִלָּאָה לִבְנִי נָשָׁא. ׳אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת׳ - שֵׁמוֹת וַדַּאי, דְּהָא שְׁמָא גָּרִים לְכֹלָּא.
תרגום
רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, ׳לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ׳ (תהלים מו, ט) - הַפָּסוּק הַזֶּה הֲרֵי נִתְבָּאֵר, וּבֵאֲרוּהוּ. אֲבָל ׳לְכוּ חֲזוּ׳, מַה זֶּה חֲזוּ? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד לִי׳ (ישעיה כא, ב) - בְּמַעֲשָׂיו שהקב"ה עוֹשֶׂה מִתְגַּלָּה נְבוּאָה עֶלְיוֹנָה לִבְנֵי אָדָם. ׳אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת׳ - שֵׁמוֹת וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי הַשֵּׁם גּוֹרֵם לַכֹּל.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי אלעזר פתח ׳לכו חזו מפעלות׳ (תהילים מו, ט) (בדפוס קרימונא אלקים, ועי' מ"ש לעיל נח ב) ׳יהו"ה אשר שם שמות בארץ׳ - האי קרא הא אתמר ואוקמוה. אבל ׳לכו חזו׳, מאי חזו. כמא דאת אמר, ׳חזות קשה הוגד לי׳ (ישעיהו כא, ב) - בעובדוי דקודשא בריך הוא עביד, אתגלי נבואה עלאה לבני נשא. ׳אשר שם שמות׳ - שמות ודאי, דהא שמא גרים לכלא.
התרגום: רבי אלעזר פתח, ׳לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ׳ (תהלים מו, ט) - הפסוק הזה הרי נתבאר, ובארוהו. אבל ׳לכו חזו׳, מה זה חזו? כמו שנאמר ׳חזות קשה הגד לי׳ (ישעיה כא, ב) - במעשיו שהקב"ה עושה מתגלה נבואה עליונה לבני אדם. ׳אשר שם שמות׳ - שמות ודאי, שהרי השם גורם לכל.
מן המפרשים
אור החמה: ר' אלעזר פתח לכו חזו מפעלות אלי"ם וגו' בענין הפסוק הם ב' פסוקים הא' במזמור מ"ו לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ. הב' במזמור ס"ו לכו וראו מפעלות אלי"ם נורא עלילה וגו' ויש פסוקים הרבה בזוהר מתחלפים. א' בפ' אם בחקותי ואת משפטי…
אור יקר: דהא שמא גרים, בשלמא שמא רמיז ניחא, אלא גרים היאך גורם השם שום דבר. ה׳) אומרו.
רא"ג: ות"ח משיעורא דתיבותא אוף הכי נמי הוא. כלומר מסכום האמות שהיה בתיבה ג"כ מוכח כי היסוד הוא עביד תולדות ולא אחרא, כיצד שלוש מאות אורך וחמשים רוחב ושלשים אמה קומתה סך הכל ש"ף. יסו"ד עולה במספר שמנים, ש' היא המלכות בבחינתה הכוללת…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: