ממלכת הזוהר › זוהר › נח › מאמר 15: סוד הקרבנות - וידוי הבהמה ופיוס בעלי הדין עד אין סוף › פיסקה 3 (סד ע"ב)

שעיר עזאזל נושא עונות - קרבן עולה בסוד אדם ובהמה

נח · סוד הקרבנות - וידוי הבהמה ופיוס בעלי הדין עד אין סוף · מאמר 15 · פיסקה 3 · דף סד ע"ב

לשון הזוהר

כְּגַוְונָא דְּקָרְבָּנָא דַּעֲזָאזֵל דִּכְתִיב ׳וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגו'׳ (ויקרא טז, כא) - הָכִי נָמֵי הָכָא. וְכַד סָלְקָא עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא מְטוּלָא עַל חַד תְּרֵין. וּבְגִין כָּךְ דָא סַלְקָא לְאַתְרֵיהּ. וְדָא סַלְקָא לְאַתְרֵיהּ. דָּא בְּרָזָא דְאָדָם וְדָא בְּרָזָא דִבְהֵמָה כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ יהו"ה׳ (תהילים לו, ז).

תרגום

כְּמוֹ הַקָּרְבָּן שֶׁל הָעֲזָאזֵל שֶׁכָּתוּב ׳וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲונֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (ויקרא טז, כא) כּ - ָךְ גַּם כָּאן. וּכְשֶׁעוֹלֶה עַל הַמִּזְבֵּחַ מַשָּׂא עַל אֶחָד שְׁנַיִם, וְלָכֵן זֶה עוֹלֶה לִמְקוֹמוֹ וְזֶה עוֹלֶה לִמְקוֹמוֹ. זֶה בְּסוֹד אָדָם, וְזֶה בְּסוֹד בְּהֵמָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה'׳ (תהלים לו, ז).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כגוונא דקרבנא דעזאזל דכתיב ׳והתודה עליו את כל עונות בני ישראל וגו'׳ (ויקרא טז, כא) - הכי נמי הכא. וכד סלקא על גבי מדבחא מטולא על חד תרין. ובגין כך דא סלקא לאתריה. ודא סלקא לאתריה. דא ברזא דאדם ודא ברזא דבהמה כמה דאת אמר ׳אדם ובהמה תושיע יהו"ה׳ (תהילים לו, ז).

התרגום: כמו הקרבן של העזאזל שכתוב ׳והתודה עליו את כל עונת בני ישראל וגו'׳ (ויקרא טז, כא) כ - ך גם כאן. וכשעולה על המזבח משא על אחד שנים, ולכן זה עולה למקומו וזה עולה למקומו. זה בסוד אדם, וזה בסוד בהמה, כמו שנאמר ׳אדם ובהמה תושיע ה'׳ (תהלים לו, ז).

מן המפרשים

כתם פז: ובגין כך דא סלקא לאתריה ודא סלקא לאתריה אדם לאד"ם ובהמה לבה"מה הראוי לאד"ם לאדם והראוי לבהמה לבהמה והסוד אדם ובהמה תושיע ה' ולפי שישאל השואל הניחא בבשר הקרבן ומה תאמר בחביתין ושאר המנחות לזה אמר כי הנה בקרבן הבהמה היה די לכל…

אור החמה: מטולא על חד תרין חלק לקדושים וחלק לחיצונים כפלים כל חלק וחלק למקומו דא סלקא לאתריה ודא סלקא לאתרי' הקדושה לחוד והטומא' לחוד. וא"ת תינח הקרבן שיש בו וידוי אמנם חביתין ומנחות שהם צמח האדמה מאי איכא למימר. וביאר כי מהגשמי ממנו…

אור יקר: מטולא על חד תרין, חלק לקדושים וחלק לחצונים כפלים, ולא שיהיו שניהם יחד, כי הקדושה והטומאה לא ישלימו וכדפי׳ בהקדמה הו׳, אלא כל חלק וחלק למקומו.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: