׳שב לימיני׳ מרגיע את דוד - וקץ כל בשר לנח
נח · ׳קץ כל בשר בא לפני׳ - שני הקצים, המשחית, וזכר הצדיקים והרשעים · מאמר 12 · פיסקה 3 · דף סג ע"א
לשון הזוהר
אוּף הָכָא דָּוִד אָמַר לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ׳הוֹדִיעֵנִי יהו"ה קִצִּי׳ (תהילים לט, ה). מָה אִיהוּ חוּלַק עַדְבִי. וְלָא נָח דַּעְתֵּיהּ עַד דְּאִתְבַּשַּׂר דְּיֶהוֵי לְיָמִינָא דִּכְתִיב, ׳שֵׁב לִימִינִי׳ (תהילים קי, א). תָּא חֲזֵי, אוּף קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לֵיהּ ׳לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי׳. מָאן אִיהוּ. דָּא קֵץ דְּאַחְשַׁךְ אַפַּיְיהוּ דִּבְרִיָּיתָא דְּאִיהוּ ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר׳ בָּא לְפָנַי. מִכָּאן אוֹלִיפְנָא חַיָּיבֵי עָלְמָא מַקְדִּימִין לֵיהּ וּמָשְׁכָן לֵיהּ עֲלַיְיהוּ לְאַחְשָׁכָא לוֹן. דְּכֵיוָן דְּיָהֲבֵי לֵיהּ רְשׁוּתָא נָטִיל נִשְׁמָתָא. וְלָא נָטִיל עַד דְּיָהֲבֵי לֵיהּ רְשׁוּתָא. וְעַל דָּא בָּא לְפָנַי לְמֵיטַל רְשׁוּ לְאַחְשָׁכָא אַפַּיְיהוּ דִּבְנֵי עָלְמָא. וּבְגִינֵי כָךְ ׳וְהִנְּנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ׳. וְעַל דָּא ׳עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גוֹפֶר׳ בְּגִין לְאִשְׁתְּזָבָא וְלָא יָכִיל לְשַׁלְטָאָה עֲלָךְ.
תרגום
גַּם כָּאן דָּוִד אָמַר לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ - הוּא,, ׳הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי מַהוּ חֵלֶק גּוֹרָלִי׳ (תהלים לט, ה). וְלֹא נָחָה דַעְתּוֹ עַד שֶׁהִתְבַּשֵּׂר שֶׁיִּהְיֶה לְיָמִין, שֶׁכָּתוּב ׳שֵׁב לִימִינִי׳ (שם קי, א). בֹּא רְאֵה, גַּם הקב"ה אָמַר לוֹ ׳לְנֹחַ, קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי׳ - מִיהוּ? זֶה הַקֵּץ שֶׁמַּחְשִׁיךְ פְּנֵי הַבְּרִיּוֹת, שֶׁהוּא ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר׳, בָּא לְפָנַי. מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁרִשְׁעֵי הָעוֹלָם מַקְדִּימִים וּמוֹשְׁכִים אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְהַחְשִׁיךְ לָהֶם. שֶׁכֵּיוָן שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ רְשׁוּת, הוּא נוֹטֵל אֶת הַנְּשָׁמָה, וְלֹא נוֹטֵל עַד שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ רְשׁוּת, וְעַל זֶה בָּא לְפָנַי לִטֹּל רְשׁוּת לְהַחְשִׁיךְ פְּנֵי בְּנֵי הָעוֹלָם. וְלָכֵן ׳וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ׳ (בראשית ו, יג) - וְעַל זֶה ׳עֲשֵׂה לְךְ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר׳ (בראשית ו, יד) - כְּדֵי לְהִנָּצֵל, וְלֹא יוּכַל לִשְׁלֹט עָלֶיךְ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אוף הכא דוד אמר ליה לקודשא בריך הוא ׳הודיעני יהו"ה קצי׳ (תהילים לט, ה). מה איהו חולק עדבי. ולא נח דעתיה עד דאתבשר דיהוי לימינא דכתיב, ׳שב לימיני׳ (תהילים קי, א). תא חזי, אוף קודשא בריך הוא אמר ליה ׳לנח קץ כל בשר בא לפני׳. מאן איהו. דא קץ דאחשך אפייהו דברייתא דאיהו ׳קץ כל בשר׳ בא לפני. מכאן אוליפנא חייבי עלמא מקדימין ליה ומשכן ליה עלייהו לאחשכא לון. דכיון דיהבי ליה רשותא נטיל נשמתא. ולא נטיל עד דיהבי ליה רשותא. ועל דא בא לפני למיטל רשו לאחשכא אפייהו דבני עלמא. ובגיני כך ׳והנני משחיתם את הארץ׳. ועל דא ׳עשה לך תבת עצי גופר׳ בגין לאשתזבא ולא יכיל לשלטאה עלך.
התרגום: גם כאן דוד אמר לקדוש-ברוך - הוא, ׳הודיעני ה' קצי מהו חלק גורלי׳ (תהלים לט, ה). ולא נחה דעתו עד שהתבשר שיהיה לימין, שכתוב ׳שב לימיני׳ (שם קי, א). בא ראה, גם הקב"ה אמר לו ׳לנח, קץ כל בשר בא לפני׳ - מיהו? זה הקץ שמחשיך פני הבריות, שהוא ׳קץ כל בשר׳, בא לפני. מכאן למדנו שרשעי העולם מקדימים ומושכים אותו עליהם להחשיך להם. שכיון שנותנים לו רשות, הוא נוטל את הנשמה, ולא נוטל עד שנותנים לו רשות, ועל זה בא לפני לטל רשות להחשיך פני בני העולם. ולכן ׳והנני משחיתם את הארץ׳ (בראשית ו, יג) - ועל זה ׳עשה לך תבת עצי גפר׳ (בראשית ו, יד) - כדי להנצל, ולא יוכל לשלט עליך.
מן המפרשים
מהרח"ו: קץ הימים. סטרא אחרא, מלאך המות דאחשך אפיהון דברייתא, ודא נמי 'קץ כל בשר':] @
נזר ישראל: מן המקבילה בנח מאמר טז, י (סה:) רבי חייא ור' יוסי הוי אזלי בארחא כו'. זה שייך לעיל דף ס"ד ע"ב והוא סיום דהאי יודאי ( לעיל סג: ) :
הסולם: אוף הכי דוד וכו': אף דוד כן, אמר לו להקב"ה, הודיעני ה' קצי, מהו חלק גורלי, ולא נח דעתו עד שנתבשר שיהיה לימין, שכתוב, שב לימיני .
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: