ממלכת הזוהר › זוהר › משפטים › מאמר 3: ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה › פיסקה 7 (צה ע"א)

ובת כהן כי תהיה לאיש זר - דברי תורה סתומים כחלום

משפטים · ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה · מאמר 3 · פיסקה 7 · דף צה ע"א

לשון הזוהר

אִתְעַטָּף הַהוּא סָבָא, פָּתַח וְאָמַר, ׳וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר הִיא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לא תֹאכֵל׳ (ויקרא כב, יב). הַאי קְרָא, אַקְרָא אַחֲרָא סָמִיךְ, ׳וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל וְכָל זָר לא יֹאכַל בּוֹ׳ (ויקרא כב, יג). הָנֵי קְרָאֵי כְּמַשְׁמָעָן. אֲבָל מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא מִלִּין סְתִימִין אִינּוּן וְכַמָּה אִינּוּן מִלִּין דְּחָכְמְתָא דִּסְתִּימִין בְּכָל מִלָּה וּמִלָּה דְּאוֹרַיְיתָא, וְאִשְׁתְּמוֹדְעָן, אִינּוּן לְגַבֵּי חַכִּימִין, דְּיַדְעִין אָרְחִין דְּאוֹרַיְיתָא. דְּהָא אוֹרַיְיתָא לָאו מִלִּין דְּחֶלְמָא אִינּוּן, דְּקָא אִתְמָסְרָן לְמַאן דְּפָשַׁר לוֹן, וְאִתְמַשְּׁכָן בָּתַר פּוּמָא, וְעִם כָּל דָּא אִצְטְרִיכוּ לְמִפְשַׁר לוֹן לְפוּם אָרְחוֹי. וּמַה אִי מִלִּין דְּחֶלְמָא אִצְטְרִיכוּ לְמִפְשַׁר לוֹן לְפוּם אָרְחוֹי, מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא דְּאִינּוּן שַׁעֲשׁוּעִין דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דְּאִצְטְרִיכוּ לְמֵהָךְ בְּאֹרַח קְשׁוֹט בְּהוּ, דִּכְתִּיב, ׳כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יהו"ה וְגוֹ'׳ (הושע יד, י).

תרגום

הִתְעַטֵּף אוֹתוֹ הַזָּקֵן, פָּתַח וְאָמַר, ׳וּבַת כֹּהֵן כִי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר הִיא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל׳ (ויקרא כב) - פָּסוּק זֶה סָמוּךְ עַל פָּסוּק אַחֵר - (שם) ׳וּבַת כֹּהֵן כִי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּוֹ׳ - פְּסוּקִים הַלָּלוּ כְּמַשְׁמָעָם, אֲבָל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הֵם דְּבָרִים סְתוּמִים. וְכַמָּה הֵם דִּבְרֵי חָכְמָה שֶׁסְּתוּמִים בְכָל דָּבָר וְדָבָר שֶׁבַּתּוֹרָה, וְנוֹדָעִים לְאוֹתָם הַחֲכָמִים שֶׁיּוֹדְעִים דַּרְכֵי הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה אֵינָם דִּבְרֵי חֲלוֹם הֵם, שֶׁנִּמְסְרוּ לְמִי שֶׁפּוֹתֵר אוֹתָם וְנִמְשָׁכִים אַחַר הַפֶּה, וְעִם כָּל זֶה צָרִיךְ לִפְתֹּר אוֹתָם לְפִי דַרְכָּם. וּמָה אִם דִּבְרֵי חֲלוֹם צָרִיךְ לִפְתֹּר אוֹתָם לְפִי דַרְכָּם - דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁהֵם שַׁעֲשׁוּעֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצְּרִיכִים לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ אֱמֶת בָּהֶּם, שֶׁכָּתוּב (הושעיד) כִי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְגוֹ'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אתעטף ההוא סבא, פתח ואמר, ׳ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל׳ (ויקרא כב, יב). האי קרא, אקרא אחרא סמיך, ׳ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו׳ (ויקרא כב, יג). הני קראי כמשמען. אבל מלין דאורייתא מלין סתימין אינון וכמה אינון מלין דחכמתא דסתימין בכל מלה ומלה דאורייתא, ואשתמודען, אינון לגבי חכימין, דידעין ארחין דאורייתא. דהא אורייתא לאו מלין דחלמא אינון, דקא אתמסרן למאן דפשר לון, ואתמשכן בתר פומא, ועם כל דא אצטריכו למפשר לון לפום ארחוי. ומה אי מלין דחלמא אצטריכו למפשר לון לפום ארחוי, מלין דאורייתא דאינון שעשועין דמלכא קדישא, על אחת כמה וכמה דאצטריכו למהך בארח קשוט בהו, דכתיב, ׳כי ישרים דרכי יהו"ה וגו'׳ (הושע יד, י).

התרגום: התעטף אותו הזקן, פתח ואמר, ׳ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל׳ (ויקרא כב) - פסוק זה סמוך על פסוק אחר - (שם) ׳ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו׳ - פסוקים הללו כמשמעם, אבל דברי התורה הם דברים סתומים. וכמה הם דברי חכמה שסתומים בכל דבר ודבר שבתורה, ונודעים לאותם החכמים שיודעים דרכי התורה, שהרי התורה אינם דברי חלום הם, שנמסרו למי שפותר אותם ונמשכים אחר הפה, ועם כל זה צריך לפתר אותם לפי דרכם. ומה אם דברי חלום צריך לפתר אותם לפי דרכם - דברי התורה שהם שעשועי המלך הקדוש על אחת כמה וכמה שצריכים ללכת בדרך אמת בהם, שכתוב (הושעיד) כי ישרים דרכי ה' וגו'.

מן המפרשים

אור החמה: אתעטף משום הכון לקראת וגו' אקרא אחרא סמיך שניהם סמוכים ותרווייהו קא דריש לקמיה. הני קראי כמשמען כפשוטן בדיני אכילת תרומה לבת כהן שנשאת לישראל ועם היות פשוטן אמת עכ"ז יש בהן רמז בנסתר ומדברים ע"ד הפשט ענין המצוה כפשטי' דקרא…

הסולם: אתעטף ההוא סבא וכו': נתעטף אותו הזקן, פתח ואמר, ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל. מקרא זה נסמך על מקרא אחר, ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וגו'. מקראות אלה הם…

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: היא בתרומת הקדשים וכו' האי קרא וכו' הרח"ו ז"ל פירש דדייק מלת היא המיותרת לומר היא לא תאכל לאפוקי בת כהן אחר שהיא האלמנה השבה אל בית אביה שזו תאכל. וז"ש אקרא אחרא סמיך . ומובן במה שפי' בו הסבא לקמן איש זר יצ"הר:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: