ממלכת הזוהר › זוהר › משפטים › מאמר 3: ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה › פיסקה 222 (קז ע"ב)

לבי חלל בקרבי - לב דוד ריק מדם רע ולא ראוי לחטאו

משפטים · ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה · מאמר 3 · פיסקה 222 · דף קז ע"ב

לשון הזוהר

תָּנֵינָן, לָאו דָּוִד אִתְחָזֵי לְהַהוּא עוֹבָדָא, דְּהָא אִיהוּ אָמַר, ׳וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי׳ (תהילים קט, כב) (אנקיד חלל כבר הוה ׳חלל בקרבי׳) הָכִי הוּא. אֲבָל אָמַר דָּוִד, בְּלִבָּא אִית תְּרֵין הֵיכָלִין, בְּחַד דָּמָא, וּבְחַד רוּחָא, הַהוּא חַד דְּמַלְיָיא דָּמָא, בֵּיהּ דִּיּוּרָא לְיֵצֶר הָרָע. וְלִבִּי לָאו הָכִי, דְּהָא רֵיקָן אִיהוּ, וְלָא יָהֲבִית דִּיּוּרָא לְדָמָא בִּישָׁא, לְשַׁכְנָא בֵּיהּ יֵצֶר הָרָע, וְלִבִּי וַדַּאי חָלַל אִיהוּ, בְּלָא דִּיּוּרָא (נ"א דמא) בִּישָׁא, וְכֵיוָן דְּהָכִי הוּא, לָא אִתְחֲזֵי דָּוִד לְהַהוּא חוֹבָה דְּחָב אֶלָּא, בְּגִין לְמֵיהָב פְּתִיחוּ דְּפוּמָא לְחַיָּיבַיָּא, דְּיֵמְרוּן, דָּוִד מַלְכָּא חָב וְתָב בִּתְיוּבְתָא, וּמָחַל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל שֶׁכֵּן שְׁאַר בְּנֵי נָשָׁא. וְעַל דָּא אָמַר ׳אֲלַמְּדָה פוֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ׳ (תהילים נא, טו).

תרגום

שָׁנִינוּ, דָּוִד לֹא הָיָה רָאוּי לְאוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהֲרֵי הוּא אָמַר, ׳וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי (נקוד חלל, שֶׁכְּבָר הָיָה חלל בְּקִרְבִּי) כָּךְ הוּא׳ (שם קט) - אֲבָל דָּוִד אָמַר, בַּלֵּב יֵשׁ שְׁנֵי הֵיכָלוֹת, בְּאֶחָד דָּם וּבְאֶחָד רוּחַ. אוֹתוֹ אֶחָד שֶׁמָּלֵא בְדָם, בּוֹ יֵשׁ דִּיּוּר לַיֵּצֶר הָרָע, וְלִבִּי לֹא כָּךְ, שֶׁהֲרֵי הוּא רֵיקָן, וְלֹא נָתַתִּי דִיּוּר לְדָם רַע לִשְׁכֹּן בּוֹ יֵצֶר הָרָע, וְלִבִּי הוּא וַדַּאי חָלָל בְּלִי דִיּוּר (דם) רַע, וְכֵיוָן שֶׁכָּךְ זֶה, לֹא רָאוּי דָּוִד לְאוֹתוֹ חֵטְא שֶׁחָטָא, אֶלָּא כְּדֵי לָתֵת פִּתְחוֹן פֶּה לָרְשָׁעִים, שֶׁיֹּאמְרוּ, דָּוִד הַמֶּלֶךְ חָטָא וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה וּמָחַל לוֹ הקב"ה, כָּל שֶׁכֵּן לִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם. וְעַל זֶה אָמַר ׳אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךְ וְחַטָּאִים אֵלֶיךְ יָשׁוּבוּ׳ (תהלים נא, טו).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תנינן, לאו דוד אתחזי לההוא עובדא, דהא איהו אמר, ׳ולבי חלל בקרבי׳ (תהילים קט, כב) (אנקיד חלל כבר הוה ׳חלל בקרבי׳) הכי הוא. אבל אמר דוד, בלבא אית תרין היכלין, בחד דמא, ובחד רוחא, ההוא חד דמלייא דמא, ביה דיורא ליצר הרע. ולבי לאו הכי, דהא ריקן איהו, ולא יהבית דיורא לדמא בישא, לשכנא ביה יצר הרע, ולבי ודאי חלל איהו, בלא דיורא (נ"א דמא) בישא, וכיון דהכי הוא, לא אתחזי דוד לההוא חובה דחב אלא, בגין למיהב פתיחו דפומא לחייביא, דימרון, דוד מלכא חב ותב בתיובתא, ומחל ליה קודשא בריך הוא, כל שכן שאר בני נשא. ועל דא אמר ׳אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו׳ (תהילים נא, טו).

התרגום: שנינו, דוד לא היה ראוי לאותו המעשה, שהרי הוא אמר, ׳ולבי חלל בקרבי (נקוד חלל, שכבר היה חלל בקרבי) כך הוא׳ (שם קט) - אבל דוד אמר, בלב יש שני היכלות, באחד דם ובאחד רוח. אותו אחד שמלא בדם, בו יש דיור ליצר הרע, ולבי לא כך, שהרי הוא ריקן, ולא נתתי דיור לדם רע לשכן בו יצר הרע, ולבי הוא ודאי חלל בלי דיור (דם) רע, וכיון שכך זה, לא ראוי דוד לאותו חטא שחטא, אלא כדי לתת פתחון פה לרשעים, שיאמרו, דוד המלך חטא ושב בתשובה ומחל לו הקב"ה, כל שכן לשאר בני אדם. ועל זה אמר ׳אלמדה פשעים דרכיך וחטאים אליך ישובו׳ (תהלים נא, טו).

מן המפרשים

זוהר הרקיע: ◆ דף ק"ז ע"ב) בגוויה והענין כי כל הגוונין נשרשו למעלה בדקות גדול והכל הוא חיוור כי הרחמים גוברים שם וכופין את הדיני' ואין נכרין והיינו יתיב על כורסי' דשביבין לאכפיא לון.‏ וכאשר יורד משם לז"א נתגלה טל זה אדמימותו וכמ"ש שם והאי…

הסולם: תנינן לאו דוד וכו': למדנו, לא היה דוד ראוי לאותו מעשה, כי הוא אמר, ולבי חלל בקרבי. כך הוא, אבל אמר דוד, בלב יש ב' היכלות באחד דם ובאחד רוח. אחד ההוא המלא דם הוא משכן ליצר הרע, ולבי אינו כן כי ריקן הוא, ולא נתתי משכן לדם הרע…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: