ממלכת הזוהר › זוהר › משפטים › מאמר 3: ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה › פיסקה 195 (קה ע"ב)

פגם ורושם עד היובל - זכות תולדות בעולם הנוקבא

משפטים · ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה · מאמר 3 · פיסקה 195 · דף קה ע"ב

לשון הזוהר

הַשְׁתָּא כֵּיוָן דְּהָכִי הוּא, אִיצְטְרִיךְ פְּגָם, וּלְמֶעְבַּד בֵּיהּ רְשִׁימוּ דִּפְגָם, דְּהָא כָּל פְּגָם דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִיהוּ, וּמִיּוֹבֵל וּלְהָלְאָה אִתְהַדַּר לְגִלְגּוּלָא, וְתָב לְעָלְמָא כְּמִלְּקַדְּמִין. (ס"א אי זכי ואתתקן גרמיה אתבר) וְאִתְדַּבָּק בְּהַהוּא עָלְמָא דְּנוּקְבָּא, וְלָא יַתִּיר. זָכָה עָבִיד תּוֹלָדִין בְּעָלְמָא דְּנוּקְבָּא, וְכֻלְּהוּ רָזָא דִּכְתִּיב, ׳בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ׳ (תהילים מה, טו). וְזַכָּאָה אִיהוּ כַּד אִתְתָּקַּן וְזָכֵי לְכָךְ.

תרגום

עַכְשָׁו, כֵּיוָן שֶׁכָּךְ הוּא, הִצְטָרֵךְ פְּגָם וְלַעֲשׂוֹת בּוֹ רֹשֶׁם שֶׁל פְּגָם, שֶׁהֲרֵי כָּל פְּגָם הוּא שֶׁל סִטְרָא אַחֲרָא, וּמִיּוֹבֵל וָהָלְאָה חוֹזֵר לְגִלְגּוּל, וְשָׁב לָעוֹלָם כְּמִקֹּדֶם, (אִם זוֹכֶה וּמְתַקֵּן עַצְמוֹ, נדבק) וְנִדְבָּק בְּאוֹתוֹ עוֹלַם הַנּוּקְבָּא וְלֹא יוֹתֵר. זָכָה - עוֹשָׂה תוֹלָדוֹת בְּעוֹלַם הַנּוּקְבָּא, וְכֻלָּם סוֹד הַכָּתוּב ׳בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ׳ (תהלים מה, טו) - וְאַשְׁרָיו כְּשֶׁמִּתְתַּקֵּן וְזוֹכֶה לְכָךְ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: השתא כיון דהכי הוא, איצטריך פגם, ולמעבד ביה רשימו דפגם, דהא כל פגם דסטרא אחרא איהו, ומיובל ולהלאה אתהדר לגלגולא, ותב לעלמא כמלקדמין. (ס"א אי זכי ואתתקן גרמיה אתבר) ואתדבק בההוא עלמא דנוקבא, ולא יתיר. זכה עביד תולדין בעלמא דנוקבא, וכלהו רזא דכתיב, ׳בתולות אחריה רעותיה מובאות לך׳ (תהילים מה, טו). וזכאה איהו כד אתתקן וזכי לכך.

התרגום: עכשו, כיון שכך הוא, הצטרך פגם ולעשות בו רשם של פגם, שהרי כל פגם הוא של סטרא אחרא, ומיובל והלאה חוזר לגלגול, ושב לעולם כמקדם, (אם זוכה ומתקן עצמו, נדבק) ונדבק באותו עולם הנוקבא ולא יותר. זכה - עושה תולדות בעולם הנוקבא, וכלם סוד הכתוב ׳בתולות אחריה רעותיה מובאות לך׳ (תהלים מה, טו) - ואשריו כשמתתקן וזוכה לכך.

מן המפרשים

אור החמה: וז״ש השתא כיון דהכי הוא כלו' לפי מה שהוא עתה עניינו שנכנס בקליפות אצטריך פגם דהיינו ורצע אדניו את אזנו במרצע והפגם הוא חותם הקליפה שכל דבריה פגומין. ולא יהיה עניינו בקליפה תמיד אלא עד בא היובל שהוא כענין עפר דאמרן לעיל שמשם…

הסולם: השתא כיון דהכי הוא וכו': עתה, כיון שכך הוא, שנאחז בס"א, הוא צריך פגם, ולעשות בו רשימו של פגם, דהיינו ורצע אדוניו את אזנו במרצע, כי כל פגם הוא מצד האחר. ואז ועבדו לעולם. דהיינו עד היובל שנקרא עולם. ומיובל ולהלאה, חוזר להתגלגל…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: