ממלכת הזוהר › זוהר › משפטים › מאמר 3: ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה › פיסקה 177 (קה ע"א)

דן נפתלי גד ואשר בפרקי הרגל - שנים עשר דיוקני השבטים

משפטים · ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה · מאמר 3 · פיסקה 177 · דף קה ע"א

לשון הזוהר

מְבָרְכִין לְתַתָּא, ׳דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר׳. בְּיַרְכָא שְׂמָאלָא, דָּן עַד פִּרְקָא דְּרַגְלָא. פִּרְקָא דְּרַגְלָא נַפְתָּלִי. וּבְּגִין כָּךְ, נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלוּחָה, קַל בְּרַגְלוֹי. בְּיַרְכָא יְמִינָא. גָּד, וְהוּא יָגוּד עָקֵב, עַד פִּרְקָא דְּעָקֵב. אָשֵׁר פִּרְקָא דְּעָקֵב יְמִינָא. ׳וְטוֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ׳ (דברים לג, כה). וּכְתִיב ׳בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶיךָ׳. כָּל אִלֵּין, אִינּוּן דִּיּוּקְנִין עִלָּאִין, דִּיּוּקְנָא דִּלְעֵילָּא. וּבְגִין דַּהֲווֹ בִּרְיָין מַמָּשׁ בְּהַאי עָלְמָא, אִתַקְנַת בְּהוּ שְׁכִינְתָּא, בְּאִלֵּין תְּרֵיסַר פִּרְקִין, תְּרֵיסַר מְתִיחִין, דְּאִתְמְתָחוּ מִיִּשְׂרָאֵל מַמָּשׁ. דִּכְתִּיב, ׳כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר׳ (בראשית מט, כח). מְתִיחִין דְּיִשְׂרָאֵל, אֵלֶּה אִקְרוּן. לְאִתְמַתְּחָא שְׁמָא דְּמִ"י, לְמֶהוֵי בִּנְיָינָא כַּדְקָא יֵאוֹת, לְמֶהֱוֵי יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלָא דִּשְׁמָא דֶּאֱלהִים. אֵלֶּ"ה אִיהוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל. מִ"י חִבֵּר (נ"א ברא) אֵלֶּה בַּהֲדֵיהּ, וַהֲוָה בִּנְיָינָא שְׁלִים עַל תְקּוּנֵיהּ, שְׁמָא חֲדָא מַמָּשׁ.

תרגום

מְבָרְכִים לְמַטָּה - ׳דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר׳ (שמות א, ד) - בְּיֶרֶךְ שְׂמֹאל - דָּן עַד פֶּרֶק הָרֶגֶל, פֶּרֶק הָרֶגֶל נַפְתָּלִי, וּמִשּׁוּם כָּךְ נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה, קַל בְּרַגְלָיו. בְּיֶרֶךְ יָמִין גָּד, וְהוּא יָגֻד עָקֵב, עַד פֶּרֶק הֶעָקֵב. אָשֵׁר פֶּרֶק שֶׁל עָקֵב יָמִין, ׳וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ׳, וְכָתוּב ׳בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶיךְ׳ (דברים לג, כה) - כָּל אֵלֶּה הֵם דְּיוֹקְנָאוֹת עֶלְיוֹנִים, דְּיוֹקָן שֶׁלְּמַעְלָה. וּמִשּׁוּם שֶׁהָיוּ בְּרִיּוֹת מַמָּשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה, נִתְקְנָה בָהֶם הַשְּׁכִינָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר הַפְּרָקִים הַלָּלוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הִתְפַּשְּׁטֻיּוֹת שֶׁנִּתְפַּשְּׁטוּ מַמָּשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב ׳כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר׳ (בראשית מט, כח) - הִתְפַּשְּׁטֻיּוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֵלֶּה נִקְרָאִים. לְהִתְפַּשְּׁטוּת שֵׁם שֶׁל מִ"י לִהְיוֹת בִּנְיָן כָּרָאוּי, לִהְיוֹת יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל שֶׁל שֵׁם אֱלֹהִים. אֵלֶּ"ה הוּא יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל. מִ"י חִבֵּר (בָּרָא) אֵלֶּה עִמּוֹ, וְהָיָה בִּנְיָן שָׁלֵם עַל תִּקּוּנוֹ, שֵׁם אֶחָד מַמָּשׁ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: מברכין לתתא, ׳דן ונפתלי גד ואשר׳. בירכא שמאלא, דן עד פרקא דרגלא. פרקא דרגלא נפתלי. ובגין כך, נפתלי אילה שלוחה, קל ברגלוי. בירכא ימינא. גד, והוא יגוד עקב, עד פרקא דעקב. אשר פרקא דעקב ימינא. ׳וטובל בשמן רגלו׳ (דברים לג, כה). וכתיב ׳ברזל ונחשת מנעליך׳. כל אלין, אינון דיוקנין עלאין, דיוקנא דלעילא. ובגין דהוו בריין ממש בהאי עלמא, אתקנת בהו שכינתא, באלין תריסר פרקין, תריסר מתיחין, דאתמתחו מישראל ממש. דכתיב, ׳כל אלה שבטי ישראל שנים עשר׳ (בראשית מט, כח). מתיחין דישראל, אלה אקרון. לאתמתחא שמא דמ"י, למהוי בניינא כדקא יאות, למהוי ישראל בכללא דשמא דאלהים. אל"ה איהו ישראל בכלל. מ"י חבר (נ"א ברא) אלה בהדיה, והוה בניינא שלים על תקוניה, שמא חדא ממש.

התרגום: מברכים למטה - ׳דן ונפתלי גד ואשר׳ (שמות א, ד) - בירך שמאל - דן עד פרק הרגל, פרק הרגל נפתלי, ומשום כך נפתלי אילה שלחה, קל ברגליו. בירך ימין גד, והוא יגד עקב, עד פרק העקב. אשר פרק של עקב ימין, ׳וטבל בשמן רגלו׳, וכתוב ׳ברזל ונחשת מנעליך׳ (דברים לג, כה) - כל אלה הם דיוקנאות עליונים, דיוקן שלמעלה. ומשום שהיו בריות ממש בעולם הזה, נתקנה בהם השכינה בשנים עשר הפרקים הללו שתים עשרה התפשטיות שנתפשטו ממש מישראל, שכתוב ׳כל אלה שבטי ישראל שנים עשר׳ (בראשית מט, כח) - התפשטיות של ישראל, אלה נקראים. להתפשטות שם של מ"י להיות בנין כראוי, להיות ישראל בכלל של שם אלהים. אל"ה הוא ישראל בכלל. מ"י חבר (ברא) אלה עמו, והיה בנין שלם על תקונו, שם אחד ממש.

מן המפרשים

אור החמה: בירכא שמאל דן עד פרקא דרגלא. פרקא דרגלא נפתלי . נמצא ג' בחי' בכל ירכא זבולון למעלה למטה ממנו דן למטה ממנו נפתלי וההקש על זה בנצח כדמפרש ואזיל: בירכא ימינא גד וגומר יששכר למעלה למטה ממנו גד למטה ממנו אשר. ה"ג וכתיב ברזל ונחשת…

אור יקר: אלה בהדיה והוה בניינא שלים צורה שלימה ראש וגוף תיקונין עילאין בשלימו על תיקוניה, ולהורות שהכל יחד הם דיוקן א׳ ותיקונא דגופא חד אמר שמא חדא ממש שכללותם אינו ב׳ שמות אלא שם אחד להורות על אחדותם וייחודם. בתיקונא קדמאה כלומר אינו…

זוהר הרקיע: ◆ דף ק"ה ע"א) כעין דכר ונוקבא לא היה להם אחיזה למעלה ומיתו וסיבת מיתתם היה שלא היה להם אחיזה ושורש למעלה בעתיקא וגם בחכמה שיצאה מע"ק לא היה להם שורש ואחיזה בה כי כולם רחמים פשוטים והם דינים גמורים ולא היו משגיחים אנפין באנפין…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: