רוח פרעה מתעוררת והולכת ואינה מתיישבת עמו
מקץ · ׳ותפעם רוחו׳ - אי-מנוחת פרעה עד שהחלום הולך אחר פתרון יוסף · מאמר 3 · פיסקה 2 · דף קצד ע"ב
לשון הזוהר
אֲבָל תָּא חֲזֵי, וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳לְפַעֲמוֹ, דְּהֲוָה אָתֵי רוּחָא וְאָזִיל, וְאָתֵי וְאָזִיל׳ (שופטים יג) - וְלָא הֲוָה מִתְיַישְׁבָא עִמֵּיהּ עֲדַיִין כְּדְקָא יְאוּת, וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וַתָּחֶל רוּחַ יהו"ה לְפַעֲמוֹ דִּכְדֵין הֲוָה שֵׁירוּתָא׳ (שופטים יג, כה). אוּף הָכָא רוּחֵיהּ אִתְעַר בֵּיהּ, וְאָזִיל וְאִתְעַר, וְלָא הֲוָה מִתְיַשְּׁבָא עִמֵּיהּ לְמִנְדַע. נְבוּכַדְנֶצַּר וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ, בְּאִתְעֲרוּתָא הֲוָה אִתְעַר עַל חַד תְּרִין, (תייבין) וְאָזְלִין וְתָיְיבִין. וְדָא הוּא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳כְּפַעַם בְּפַעַם׳ (במדבר כד, א) - פַּעַם בְּהַאי, וּפַעַם בְּהַאי, וְלָא מִתְיַשְּׁבָא דַּעְתֵּיהּ וְרוּחֵיהּ. ׳וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטוּמֵי מִצְרַיִם׳ - אִלֵּין חֳרָשִׁין. ׳וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ׳ - אִלֵּין חַכִּימִין בְּטַיְירָא, וְכֻלְּהוּ הֲווּ מִסְתַּכְּלָן לְמִנְדַע וְלא יָכִילוּ לְאַדְבָּקָא.
תרגום
אֲבָל בֹּא רְאֵה, ׳וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים יג) לְפַעֲמוֹ, שֶׁהָיְתָה הָרוּחַ בָּאָה וְהוֹלֶכֶת וּבָאָה וְהוֹלֶכֶת וְלֹא הָיְתָה מִתְיַשֶּׁבֶת עִמּוֹ עֲדַיִן כָּרָאוּי, ׳וְעַל כֵּן׳ כָּתוּב (שם) ׳וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ׳ (שופטים יג, כה) - שֶׁאָז הָיְתָה הָרֵאשִׁית. אַף כָּאן רוּחוֹ הִתְעוֹרְרָה בּוֹ, וְהוֹלֶכֶת וּמִתְעוֹרֶרֶת, וְלֹא הָיְתָה מְיֻשֶּׁבֶת עִמּוֹ לָדַעַת. נְבוּנַדְנֶצַּר וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ, בְּהִתְעוֹרְרוּת הָיָה מִתְעוֹרֵר עַל כָּל אֶחָד פַּעֲמַיִם, וְהוֹלְכִים וְשָׁבִים. וְזֶהוּ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כְּפַעַם בְּפַעַם׳ (במדבר כד, א), פַּעַם בָּזֶה וּפַעַם בָּזֶה, וְלֹא מִתְיַשֶּׁבֶת דַּעְתּוֹ וְרוּחוֹ. ׳וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם׳ (בראשית מא, ח) - אֵלּוּ הַמְכַשְּׁפִים. ׳וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ׳ - אֵלּוּ חֲכָמִים בָּעוֹפוֹת. וְכֻלָּם הָיוּ מִסְתַּכְּלִים לָדַעַת וְלֹא יָכְלוּ לְהַשִּׂיג.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אבל תא חזי, ותפעם רוחו, כמה דאת אמר, ׳לפעמו, דהוה אתי רוחא ואזיל, ואתי ואזיל׳ (שופטים יג) - ולא הוה מתיישבא עמיה עדיין כדקא יאות, ועל דא כתיב, ׳ותחל רוח יהו"ה לפעמו דכדין הוה שירותא׳ (שופטים יג, כה). אוף הכא רוחיה אתער ביה, ואזיל ואתער, ולא הוה מתישבא עמיה למנדע. נבוכדנצר ותתפעם רוחו, באתערותא הוה אתער על חד תרין, (תייבין) ואזלין ותייבין. ודא הוא כמה דאת אמר, ׳כפעם בפעם׳ (במדבר כד, א) - פעם בהאי, ופעם בהאי, ולא מתישבא דעתיה ורוחיה. ׳וישלח ויקרא את כל חרטומי מצרים׳ - אלין חרשין. ׳ואת כל חכמיה׳ - אלין חכימין בטיירא, וכלהו הוו מסתכלן למנדע ולא יכילו לאדבקא.
התרגום: אבל בא ראה, ׳ותפעם רוחו׳, כמו שנאמר (שופטים יג) לפעמו, שהיתה הרוח באה והולכת ובאה והולכת ולא היתה מתישבת עמו עדין כראוי, ׳ועל כן׳ כתוב (שם) ׳ותחל רוח ה' לפעמו׳ (שופטים יג, כה) - שאז היתה הראשית. אף כאן רוחו התעוררה בו, והולכת ומתעוררת, ולא היתה מישבת עמו לדעת. נבונדנצר ותתפעם רוחו, בהתעוררות היה מתעורר על כל אחד פעמים, והולכים ושבים. וזהו כמו שנאמר ׳כפעם בפעם׳ (במדבר כד, א), פעם בזה ופעם בזה, ולא מתישבת דעתו ורוחו. ׳וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים׳ (בראשית מא, ח) - אלו המכשפים. ׳ואת כל חכמיה׳ - אלו חכמים בעופות. וכלם היו מסתכלים לדעת ולא יכלו להשיג.
מן המפרשים
אור החמה: אבל ת"ח ותפעם רוחו כד"א לפעמו מלשון פעם והוא שפעם הוה אתי רוחא דהיינו רוח הקדש ופעם אזיל לפי שלא היתה רוח הקדש עמו בקיום והעמד' לפי שהיתה התחלת הנבואה כדמפרש ואזיל. א"נ מלשון פעמון שהענבל שבתוכו אזיל ואתי כך הוה רוח הקדש הולך…
מהרח"ו: כמה דאת אמר לפעמו וגו'. והוא נאמר בשמשון, ודרשו רז"ל כי היה בא לו הנבואה לפעמים פעם בא ופעם הולך, ולא היתה הנבואה מתיישבת בו כשאר הנביאים רק לפעמים לבד ולא ביישוב תדיר רק למקרה:
הסולם: אבל ת"ח, ותפעם רוחו: הוא כמש"א, ותחל רוח ה' לפעמו, שהרוח היה בא והולך, בא והולך, ועוד לא היה מתישב בו כראוי, וע"כ כתוב, ותחל רוח ה' לפעמו, כי אז עוד היה בהתחלה של השראת הרוח. אף כאן הרוח העיר בו והלך, ושוב העיר, ולא היה מתישב…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: