ממלכת הזוהר › זוהר › לך לך › מאמר 20: ׳אחרי הפרד לוט מעמו׳ - שריית השכינה כפי מקומה וזמנה הראוי › פיסקה 9 (פה ע"א)

התגלות השכינה בבבל - נבואה לפי שעה בלבד

לך לך · ׳אחרי הפרד לוט מעמו׳ - שריית השכינה כפי מקומה וזמנה הראוי · מאמר 20 · פיסקה 9 · דף פה ע"א

לשון הזוהר

וְאִי תֵימָא הָא חָמִינָן דְּאִתְגַּלְּיָיא שְׁכִינְתָּא בְּבָבֶל דְּאִיהוּ לְבַר. הָא אוֹקִימְנָא דִּכְתִיב, ׳׳הָיֹה הָיָה׳, דְּהֲוָה מַה דְּלָא הֲוָה מִן קַדְמַת דְּנָא מִיּוֹמָא דְאִתְבְּנִי בֵּי מַקְדְּשָׁא, וְהַהִיא נְבוּאָה לְשַׁעֲתָא הֲוַת׳ (יחזקאל א) וּכְתִיב ׳עַל נְהַר כְּבָר, נָהָר דִּכְבָר הֲוָה מִיּוֹמָא דְאִתְבְּרֵי עָלְמָא, וּשְׁכִינְתָּא אִתְגַּלְּיָיא תָּדִיר עֲלֵיהּ׳ דִּכְתִיב, ׳וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֶד וְגו'׳ (בראשית ב, י) - (שם האחד וגו) וְדָא אִיהוּ חַד מִינַיְיהוּ.

תרגום

וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי רָאִינוּ שֶׁהִתְגַּלְּתָה הַשְּׁכִינָה בְּבָבֶל, שֶׁהִיא בַּחוּץ - הִנֵּה פֵּרַשְׁנוּ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל א) ׳הָיֹה הָיָה׳, שֶׁהָיָה מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מִלִּפְנֵי כֵן מִיּוֹם שֶׁנִּבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהַנְּבוּאָה הַהִיא הָיְתָה לְשַׁעְתָּהּ. וְכָתוּב ׳עַל נְהַר כְּבָר׳, הַנָּהָר שֶׁכְּבָר הָיָה מִן הַיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְהַשְּׁכִינָה תָּמִיד הִתְגַּלְּתָה עָלָיו, שֶׁכָּתוּב (בראשית ב) ׳וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְגוֹ' (שֵׁם הָאֶחָד וגו'), וְזֶה הוּא אֶחָד מֵהֶם׳ (בראשית ב, י).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואי תימא הא חמינן דאתגלייא שכינתא בבבל דאיהו לבר. הא אוקימנא דכתיב, ׳היה היה׳, דהוה מה דלא הוה מן קדמת דנא מיומא דאתבני בי מקדשא, וההיא נבואה לשעתא הות׳ (יחזקאל א) וכתיב ׳על נהר כבר, נהר דכבר הוה מיומא דאתברי עלמא, ושכינתא אתגלייא תדיר עליה׳ דכתיב, ׳ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד וגו'׳ (בראשית ב, י) - (שם האחד וגו) ודא איהו חד מינייהו.

התרגום: ואם תאמר, הרי ראינו שהתגלתה השכינה בבבל, שהיא בחוץ - הנה פרשנו שכתוב (יחזקאל א) ׳היה היה׳, שהיה מה שלא היה מלפני כן מיום שנבנה בית המקדש, והנבואה ההיא היתה לשעתה. וכתוב ׳על נהר כבר׳, הנהר שכבר היה מן היום שנברא העולם, והשכינה תמיד התגלתה עליו, שכתוב (בראשית ב) ׳ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד וגו' (שם האחד וגו'), וזה הוא אחד מהם׳ (בראשית ב, י).

מן המפרשים

מהרח"ו: שם האחד וגו' ודא איהו חד מנייהו וגו'. יתכן כי הוא סוד נהר כבר שהוא בארץ כשדים כנזכר ביחזקאל, והוא סוד מלכות בבל כמשז"ל במדרש על 'שם האחד פישון' זו מלכות בבל וגו' (ב"ר טז ד) . והענין בסוד גלות שכינה והתלבשותה בא' ראשי נהרות…

הסולם: ואי תימא הא וכו': ואם תאמר, הרי אנו רואים שנגלה השכינה בבבל, ליחזקאל, שהוא חו"ל. הנה ביארנו, שכתוב, היה היה, שהיה אז, מה שלא היה מקודם לכן, מיום שנבנה בית המקדש, ואותה הנבואה לשעה היתה. כדי לנחם את ישראל כמ"ש להלן.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: