ממלכת הזוהר › זוהר › לך לך › מאמר 2: ׳מה ידידות משכנותיך׳ - עמידת העולם על התורה והתעוררות הצדיקים בלילה › פיסקה 3 (עז ע"א)

קריאת הכרוז לקדושים על עליית ניחוח הנשמה

לך לך · ׳מה ידידות משכנותיך׳ - עמידת העולם על התורה והתעוררות הצדיקים בלילה · מאמר 2 · פיסקה 3 · דף עז ע"א

לשון הזוהר

וְכָרוֹזָא קָרֵי בְחָיִל וְאָמַר לְכוֹן אָמְרִין קַדִּישִׁין עֶלְיוֹנִין, מָאן מִנְכוֹן דְּעָיִיל רוּחָא בְּאוּדְנוֹי לְמִשְׁמָע, וְעֵינוֹי פְּקִחִין לְמֶחֱמֵי. וְלִבֵּיהּ פָּתוּחַ לְמִנְדַע, בְּשַׁעֲתָא דְּרוּחָא דְכָל רוּחִין אָרִים בְּסִימוּ דְנִשְׁמָתָא, וּמִתַּמָּן נָפִיק קָלָא דְּקָלַיָא, חֵיְלִין אִתְבַּדַּר לְאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא.

תרגום

הַכָּרוֹז קוֹרֵא בְחַיִל וְאוֹמֵר: לָכֶם אוֹמְרִים קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים, מִי מִכֶּם שְׁנִּכְנְסָה רוּחַ לְאָזְנָיו לִשְׁמֹעַ, וְעֵינָיו פּקוּחוֹת לִרְאוֹת, וְלִבּוֹ פָּתוּחַ לָדַעַת, בּשָׁעָה שֶׁהָרוּחַ שֶׁל כָּל הָרוּחוֹת מרִימָה אֶת הִתְבַּשְּׂמוּת הַנְּשָׁמָה, מִשָּׁם יוֹצֵא הַקּוֹל שֶׁל הַקּוֹלוֹת, הַצְּבָאוֹת הִתְפַּזְּרוּ לְאַרְבָּעָה רוּחוֹת הָעוֹלָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכרוזא קרי בחיל ואמר לכון אמרין קדישין עליונין, מאן מנכון דעייל רוחא באודנוי למשמע, ועינוי פקחין למחמי. ולביה פתוח למנדע, בשעתא דרוחא דכל רוחין ארים בסימו דנשמתא, ומתמן נפיק קלא דקליא, חילין אתבדר לארבע סטרי עלמא.

התרגום: הכרוז קורא בחיל ואומר: לכם אומרים קדושים עליונים, מי מכם שנכנסה רוח לאזניו לשמע, ועיניו פקוחות לראות, ולבו פתוח לדעת, בשעה שהרוח של כל הרוחות מרימה את התבשמות הנשמה, משם יוצא הקול של הקולות, הצבאות התפזרו לארבעה רוחות העולם.

מן המפרשים

כתם פז: מאן מנכון דעייל רוחא באודונוי כי מתוך הרוח הנכנס באזנים האזנים שומעות הברת הקול ועינוי פקיחן למחמי בעיני השכל ולבא פתיח למנדע מהו שאני אומר ומודיע לכם והוא כי בשעתא דרוחא דכל רוחין הוא הכת"ר רצון כל הרצונות כשעלה החפץ לפניו.…

מקדש מלך: דעייל רוחא באודנוי וכו' כתב הרב שיכוין האדם לעשות אזניו מרכבה לשם ס"ג אולי בלילה שיונאה נשמתו יזכה לשמוע שמיעה רוחנית ורזין עילאין ע"כ. וז"ש באודנוי למשמע : ועינוי פקיחן למחמי כתב הרב יכוין אדם להיות עיניו מרכבה לחמש הויו"ת…

יהל אור: עבד שמיא וכו'. ר"ל שמים חג"ת ובתחלה מחו"ג ולא נתקיימו עד שבא הרוח ת"ת ועבד שלמא. והן ג' יסודות עלאין. וסמכין הן נצח והוד: וכולא קאים על אורייתא. שהוא רוחא הנ"ל: דעייל רוחא. שמתעורר נשמתו לקול הכרוז כמ"ש החרשים שמעו והעורים כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר