ממלכת הזוהר › זוהר › לך לך › מאמר 18: ׳וילך למסעיו׳ - עליית אברהם בדרגות עד דבקות ועטרת המלך › פיסקה 7 (פד ע"א)

התעטרות אברהם בחלק גורלו של הקב"ה

לך לך · ׳וילך למסעיו׳ - עליית אברהם בדרגות עד דבקות ועטרת המלך · מאמר 18 · פיסקה 7 · דף פד ע"א

לשון הזוהר

כְּדֵין אִתְעַטַּר אַבְרָהָם וְהֲוָה חוּלַק עַדְבֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וַדַּאי. זַכָּאִין אִנּוּן צַדִּיקַיָּיא דְּמִתְעַטְּרֵי בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְהוּא מִתְעַטֵּר בְּהוֹן. זַכָּאִין אִנּוּן בְּעָלְמָא דֵין וְזַכָּאִין אִנּוּן בְּעָלְמָא דְאָתֵי. עֲלַיְיהוּ כְּתִיב, ׳וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִרְשׁוּ אָרֶץ׳ (ישעיהו ס, כא). וּכְתִיב, ׳וְאוֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נוֹגַהּ הוֹלֵךְ וְאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם׳ (משלי ד, יח).

תרגום

אָז הִתְעַטֵּר אַבְרָהָם וְהָיָה לְחֵלֶק גּוֹרָלוֹ שֶׁל הקב"ה וַדַּאי. אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁמִּתְעַטְּרִים בהקב"ה וְהוּא מִתְעַטֵּר בָּהֶם. אַשְׁרֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאַשְׁרֵיהֶם בָּעוֹלָם הַבָּא. עֲלֵיהֶם כָּתוּב ׳וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ׳ (ישעיה ס, כא), וְכָתוּב - ׳וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם׳ (משלי ד, יח).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כדין אתעטר אברהם והוה חולק עדביה דקודשא בריך הוא ודאי. זכאין אנון צדיקייא דמתעטרי ביה בקודשא בריך הוא והוא מתעטר בהון. זכאין אנון בעלמא דין וזכאין אנון בעלמא דאתי. עלייהו כתיב, ׳ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ׳ (ישעיהו ס, כא). וכתיב, ׳ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום׳ (משלי ד, יח).

התרגום: אז התעטר אברהם והיה לחלק גורלו של הקב"ה ודאי. אשריהם הצדיקים שמתעטרים בהקב"ה והוא מתעטר בהם. אשריהם בעולם הזה ואשריהם בעולם הבא. עליהם כתוב ׳ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ׳ (ישעיה ס, כא), וכתוב - ׳וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום׳ (משלי ד, יח).

מן המפרשים

אור החמה: דמתעטרי ביה בקב"ה שמציאות אורו מעטרם והיינו העלול מתעטר מן העילה והוא מתעטר בהו בנשמתם למעלה כנז' פ' נח והיינו העלול נכלל בעילתו.

הסולם: כדין אתעטר וכו': אז נתעטר אברהם, ונעשה חלק גורלו ודאי בה'. אשריהם הצדיקים שמתעטרים בהקב"ה, והוא מתעטר בהם. אשריהם בעולם הזה ואשריהם בעולם הבא עליהם כתוב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ. וכתוב, ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור…

אור יקר: צדיקים לעולם ירשו ארץ. פריעה על מילתם מקודם. מלכא רב ושליטא, שעדיין יש לו שולטנות שלא השלימו ת׳ שנה. דא חזי להו, כדי שיכירו בסוד חבמת הפרצוף שאות ברית בשלימו תו, מאן דנטיר, שבא מעשה לידו וכבש והיינו המלכות כענין ירשו ארץ, אלא שמי.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: