ממלכת הזוהר › זוהר › לך לך › מאמר 11: סתר הסתרים - נפש רוח ונשמה ומסען אחר הסתלקות האדם › פיסקה 9 (פא ע"ב)

פנקס הסימן במערת אדם - שער הכרובים ולהט החרב

לך לך · סתר הסתרים - נפש רוח ונשמה ומסען אחר הסתלקות האדם · מאמר 11 · פיסקה 9 · דף פא ע"ב

לשון הזוהר

כַּד הַאי רוּחָא נָפְּקַתּ מֵהַאי עָלְמָא וְעָאלַתּ בְּגוֹ מְעַרְתָּא דְּאָדָם וְאֲבָהָן תַּמָּן, אִנּוּן יָהֲבִין לָהּ פִּנְקָס סִימָנָא וְעָאלַתּ לְגַבֵּי גִנְתָּא דְעֵדֶן. קְרִיבַתּ תַּמָּן וְאַשְׁכָּחַתּ כְּרוּבִים וְהַהוּא לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְּהַפֶּכֶתּ. אִי זָכָאתּ חָמָאן פִּנְקָס סִימָנָא וּפָּתְּחִין לָהּ פִּתְּחָא וְעָאלַתּ. וְאִי לָא דַּחְיָין לָהּ לְבַר.

תרגום

כְּשֶׁהָרוּחַ הַזּוֹ יוֹצֵאת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וְנִכְנֶסֶת לַמְּעָרָה שֶׁשָּׁם אָדָם וְהָאָבוֹת, הֵם נוֹתְנִים לָהּ פִּנְקָס סִימָן, וְנִכְנֶסֶת לְגַן הָעֵדֶן. קְרֵבָה לְשָׁם, וּמוֹצֵאת הַכְּרוּבִים וְאוֹתָהּ לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת. אִם זוֹכָה - רוֹאִים פִּנְקָס הַסִּימָן, וּפוֹתְחִים לָהּ פֶּתַח וְנִכְנֶסֶת. וְאִם לֹא - דּוֹחִים אוֹתָהּ הַחוּצָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כד האי רוחא נפקת מהאי עלמא ועאלת בגו מערתא דאדם ואבהן תמן, אנון יהבין לה פנקס סימנא ועאלת לגבי גנתא דעדן. קריבת תמן ואשכחת כרובים וההוא להט החרב המתהפכת. אי זכאת חמאן פנקס סימנא ופתחין לה פתחא ועאלת. ואי לא דחיין לה לבר.

התרגום: כשהרוח הזו יוצאת מן העולם הזה ונכנסת למערה ששם אדם והאבות, הם נותנים לה פנקס סימן, ונכנסת לגן העדן. קרבה לשם, ומוצאת הכרובים ואותה להט החרב המתהפכת. אם זוכה - רואים פנקס הסימן, ופותחים לה פתח ונכנסת. ואם לא - דוחים אותה החוצה.

מן המפרשים

הסולם: ) כד האי רוחא וכו': כאשר הרוח יוצא מעולם הזה, ונכנס בתוך המערה של אדם הראשון והאבות, הם נותנים לו שם מכתב לסימן, והולך אל גן העדן, כשהוא קרב שם פוגש הכרובים ואותה להט החרב המתהפכת. אם זוכה, הם רואים את מכתב הסימן, ופותחים לו…

לכל המפרשים על פיסקה זו