ממלכת הזוהר › זוהר › כי תשא › מאמר 11: וירא העם כי בשש משה - סוד חטא העגל הערב רב ופגם הלבנה › פיסקה 49 (קצד ע"א)

ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב - הועברו כלי הזין ומשה נטה האהל מחוץ למחנה

כי תשא · וירא העם כי בשש משה - סוד חטא העגל הערב רב ופגם הלבנה · מאמר 11 · פיסקה 49 · דף קצד ע"א

לשון הזוהר

וְתָּא חֲזֵי, מָה כְּתִיב בְּהוּ ׳וַיִּתְנַצְּלוּ בְנִי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם׳ (שמות לג, ו) (ע"ג:) מֵהַר חֹרֵב, דְּאִתְעֲבֵרוּ מִנַּיְיהוּ, אִינּוּן מְזַיְּינִין דְּאִתְחַבָּרוּ בְּהוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי, בְּגִין דְּלָא יִשְׁלוֹט בְּהוּ הַהוּא חִוְיָא בִּישָׁא, כֵּיוָן דְּאִתְעַבָּר מִנַּיְיהוּ, מָה כְּתִיב, וּמֹשֶׁה (רל"ו) ׳יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנְה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה׳. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, מַאי הַאי קְרָא לְגַבֵּי הַאי. אֶלָּא, כֵּיוָן דְּיָדַע מֹשֶׁה, דְּאִתְעֲבָרוּ מִנַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל אִינּוּן זַיְינִין עִלָּאִין, אָמַר, הָא וַדַּאי מִכָּאן וּלְהָלְאָה, חִוְיָא בִּישָׁא יֵיתֵי לְדַיָּירָא בֵּינַיְיהוּ, וְאִי יְקוּם מַקְדְּשָׁא הָכָא בֵּינַיְיהוּ יִסְתְּאָב, מִיַּד ׳וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה׳. בְּגִין דְּחָמָא מֹשֶׁה, דְּהָא כְּדֵין יִשְׁלוֹט חִוְיָא בִּישָׁא, מַה דְּלָא הֲוָה מִקַּדְמָת דְּנָא.

תרגום

וּבֹא רְאֵה, מַה כָּתוּב בָּהֶם? ׳וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב׳ (שמות לג, ו) - שֶׁהָעָבְרוּ מֵהֶם אוֹתָם כְּלֵי זַיִן שֶׁהִתְחַבְּרוּ בָהֶם בְּהַר סִינַי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּהֶם אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הָרָע. כֵּיוָן שֶׁהָעָבְרוּ מֵהֶם, מַה כָּתוּב? ׳וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה׳ (שמות לג, ז) - אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מָה הַפָּסוּק הַזֶּה לָזֶה? אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּדַע מֹשֶׁה שֶׁהָעָבְרוּ מִיִּשְׂרָאֵל אוֹתָם כְּלֵי זַיִן עֶלְיוֹנִים, אָמַר, הֲרֵי וַדַּאי מִכָּאן וָהָלְאָה הַנָּחָשׁ הָרָע יָבֹא לָדוּר בֵּינֵיהֶם. וְאִם יַעֲמֹד הַמִּקְדָּשׁ כָּאן בֵּינֵיהֶם, יִטְמָא. מִיָּד - ׳וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה׳ - מִשּׁוּם שֶׁמֹּשֶׁה רָאָה שֶׁהֲרֵי אָז יִשְׁלֹט הַנָּחָשׁ הָרָע מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מִקֹּדֶם לָכֵן.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ותא חזי, מה כתיב בהו ׳ויתנצלו בני ישראל את עדים׳ (שמות לג, ו) (ע"ג:) מהר חרב, דאתעברו מנייהו, אינון מזיינין דאתחברו בהו בטורא דסיני, בגין דלא ישלוט בהו ההוא חויא בישא, כיון דאתעבר מנייהו, מה כתיב, ומשה (רל"ו) ׳יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה׳. אמר רבי אלעזר, מאי האי קרא לגבי האי. אלא, כיון דידע משה, דאתעברו מנייהו דישראל אינון זיינין עלאין, אמר, הא ודאי מכאן ולהלאה, חויא בישא ייתי לדיירא בינייהו, ואי יקום מקדשא הכא בינייהו יסתאב, מיד ׳ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה׳. בגין דחמא משה, דהא כדין ישלוט חויא בישא, מה דלא הוה מקדמת דנא.

התרגום: ובא ראה, מה כתוב בהם? ׳ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב׳ (שמות לג, ו) - שהעברו מהם אותם כלי זין שהתחברו בהם בהר סיני, כדי שלא ישלט בהם אותו הנחש הרע. כיון שהעברו מהם, מה כתוב? ׳ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה׳ (שמות לג, ז) - אמר רבי אלעזר, מה הפסוק הזה לזה? אלא כיון שידע משה שהעברו מישראל אותם כלי זין עליונים, אמר, הרי ודאי מכאן והלאה הנחש הרע יבא לדור ביניהם. ואם יעמד המקדש כאן ביניהם, יטמא. מיד - ׳ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה׳ - משום שמשה ראה שהרי אז ישלט הנחש הרע מה שלא היה מקדם לכן.

מן המפרשים

הסולם: ות"ח מה כתיב וכו': ובוא וראה, מה כתוב בהם, ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חרב . שנעבר מהם הזיין שקבלו בהר סיני כדי שלא ישלוט בהם הנחש הרע (כנ"ל באות ק"ו) כיון שנעבר מהם, מה כתוב, ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: