ומשום שנתנה לישראל על ידך שהם מצד עמודא דאמצעיתא - ליצחק נתן הקבה לו ולזרעו לשמר אותה מעץ טוב ורע
כי תצא · וענשו אתו מאה כסף כי הוציא שם רע על בתולת ישראל - סוד אסתר והכלה שנתנה לאברהם ולישראל ושיחת אליהו עם הרועה הנאמן · מאמר 1 · פיסקה 20 · דף רעו ע"ב
לשון הזוהר
וּבְגִין דְּאִתְיְיהִיבַת לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדָךְ, דְּאִינּוּן מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, אִית לְגַלָּאָה אֲמַאי אִתְיְיהִיבַת לוֹן דְּהָא וַדַּאי אַבְרָהָם הָא אִתְּמַר אֲמַאי אִתְיְיהִיבַת לֵיהּ. וְאַנְתְּ גְּמִילַת חֶסֶד עִם בְּנוֹי, כְּגַוְונָא דְּגָמִיל הוּא עִמְּךָ. לְיִצְחָק יָהַב לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לֵיהּ וּלְזַרְעֵיהּ, לְנַטְרָא (נ"א לעטרא) לָהּ מֵאִילָנָא דְּטוֹב וָרָע. וְעַבְדּוּ לָהּ כַּמָה גְּדָרִין, וַחֲתִּיכוּ לָהּ כַּמָה לְבוּשִׁין, דְּאִינּוּן לְבוּשֵׁי דַּהֲבָא, בְּכַמָּה פְּסָקוֹת. וַהֲווּ חוֹלְקִין וּמַקְשִׁין עָלַיְיהוּ עַל אִלֵּין פְּסָקוֹת, לְתַקְּנָא לָהּ בְּכַמָּה פִּרוּקִין, לְקַשֵּׁט לָהּ בְּכַמָּה מִינֵי קִשּׁוּטִין, לְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, לְמֶהֱוֵי מְקֻשָּׁטָא לְגַבָּךְ בְּזִמְנָא דְּתֵיתֵי לְגַבָּהּ בְּפוּרְקָנָא בַּתְרַיְיתָא, דְּאִתְּמַר בָּהּ (קהלת א) ׳מַ"ה שֶּׁ"הָיָה ה"וּא׳. (חסר כאן) וּבְגִין דְּאִינּוּן גָּרְמוּ לָךְ, וַעֲבִידוּ עִמָּךְ טָבִין, אַנְתְּ סְבִילַת בְּגִינַיְיהוּ כַּמָה מַכְתְּשִׁין, בְּגִין דְּלָא יִתְקְטִיל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (יחזקאל א י) ׳וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל, מִזַּרְעָא דְּיוֹסֵף, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ׳ (דברים לג יז) ׳בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ׳ - וּבְגִין דְּלָא יִתְחַלֵּל הוּא וְזַרְעֵיהּ בֵּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, בְּחוֹבֵיהּ דְּיָרָבְעָם דְּעֲבַד עֲבוֹדָה זָרָה, הֲוָה הוּא לְאִתְחַלְּלָא בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא וְזַרְעֵיהּ, בְּגִין דְּיָרָבְעָם בֶּן נְבָט מִזַּרְעֵיהּ אִיהוּ, בְּגִינֵיהּ אִתְּמַר בָּךְ, (ישעיהו נג ה) ׳וְהוּא מְחוֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ וְגוֹ' וּבַחֲבוּרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ׳.
תרגום
וּמִשּׁוּם שֶׁנִּתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל עַל יָדְךְ, שֶׁהֵם מִצַּד עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, יֵשׁ לְגַלּוֹת לָמָּה נִתְּנָה לָהֶם, שֶׁהֲרֵי וַדַּאי אַבְרָהָם הֲרֵי נֶאֱמַר לָמָּה נִתְּנָה לוֹ, וְאַתָּה גָּמַלְתָּ חֶסֶד עִם בָּנָיו, כְּמוֹ שֶׁהוּא גָּמַל לְךְ. לְיִצְחָק נָתַן הקב"ה לוֹ וּלְזַרְעוֹ לִשְׁמֹר [לְעַטֵּר] אוֹתָהּ מֵעֵץ טוֹב וָרָע, וְעָשׂוּ לָהּ כַּמָּה גְדֵרִים, וְחָתְכוּ לָהּ כַּמָּה לְבוּשִׁים, שֶׁהֵם לְבוּשֵׁי זָהָב, בְּכַמָּה פְסָקוֹת. וְהָיוּ חוֹלְקִים וּמַקְשִׁים עֲלֵיהֶם, עַל הַפְּסָקוֹת הַלָּלוּ, לְתַקְּנָהּ בְּכַמָּה פֵרוּקִים, לְקַשֵּׁט אוֹתָהּ בְּכַמָּה מִינֵי קִשּׁוּטִים לְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, לִהְיוֹת מְקֻשֶּׁטֶת אֵלֶיךְ בִּזְמַן שֶׁתָּבא אֵלֶיהָ בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (קהלת א) ׳מַ"ה שֶּׁ"הָיָה ה"וּא׳. וּמִשּׁוּם שֶׁהֵם גָּרְמוּ לְךְ וְעָשׂוּ עִמְּךְ טוֹבוֹת, אַתָּה סָבַלְתָּ בִּגְלָלָם כַּמָּה מַכּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵהָרֵג מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (יחזקאל א) ׳וּפְנֵי הַשּׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל, מִזֶּרַע יוֹסֵף שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ׳ (דברים לג) ׳בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ (דברים לג, יז)׳ - וּבִשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל הוּא וְזַרְעוֹ בֵּין עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בַּחֵטְא שֶׁל יָרָבְעָם שֶׁעָשָׂה עֲבוֹדָה זָרָה, הָיָה הוּא לְהִתְחַלֵּל בְּעוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא וְזַרְעוֹ, מִשּׁוּם שֶׁיָּרָבְעָם בֶּן נְבָט הוּא מִזַּרְעוֹ, וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר בְּךְ, (ישעיה נג) ׳וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ וְגוֹ' וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ׳ (ישעיה נג, ה).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובגין דאתייהיבת לישראל על ידך, דאינון מסטרא דעמודא דאמצעיתא, אית לגלאה אמאי אתייהיבת לון דהא ודאי אברהם הא אתמר אמאי אתייהיבת ליה. ואנת גמילת חסד עם בנוי, כגוונא דגמיל הוא עמך. ליצחק יהב ליה קודשא בריך הוא ליה ולזרעיה, לנטרא (נ"א לעטרא) לה מאילנא דטוב ורע. ועבדו לה כמה גדרין, וחתיכו לה כמה לבושין, דאינון לבושי דהבא, בכמה פסקות. והוו חולקין ומקשין עלייהו על אלין פסקות, לתקנא לה בכמה פרוקין, לקשט לה בכמה מיני קשוטין, לשבתות וימים טובים, למהוי מקשטא לגבך בזמנא דתיתי לגבה בפורקנא בתרייתא, דאתמר בה (קהלת א) ׳מ"ה ש"היה ה"וא׳. (חסר כאן) ובגין דאינון גרמו לך, ועבידו עמך טבין, אנת סבילת בגינייהו כמה מכתשין, בגין דלא יתקטיל משיח בן יוסף, דאתמר ביה (יחזקאל א י) ׳ופני שור מהשמאל, מזרעא דיוסף, דאתמר ביה׳ (דברים לג יז) ׳בכור שורו הדר לו׳ - ובגין דלא יתחלל הוא וזרעיה בין עובדי כוכבים ומזלות, בחוביה דירבעם דעבד עבודה זרה, הוה הוא לאתחללא בעובדי כוכבים ומזלות הוא וזרעיה, בגין דירבעם בן נבט מזרעיה איהו, בגיניה אתמר בך, (ישעיהו נג ה) ׳והוא מחולל מפשעינו וגו' ובחבורתו נרפא לנו׳.
התרגום: ומשום שנתנה לישראל על ידך, שהם מצד עמודא דאמצעיתא, יש לגלות למה נתנה להם, שהרי ודאי אברהם הרי נאמר למה נתנה לו, ואתה גמלת חסד עם בניו, כמו שהוא גמל לך. ליצחק נתן הקב"ה לו ולזרעו לשמר [לעטר] אותה מעץ טוב ורע, ועשו לה כמה גדרים, וחתכו לה כמה לבושים, שהם לבושי זהב, בכמה פסקות. והיו חולקים ומקשים עליהם, על הפסקות הללו, לתקנה בכמה פרוקים, לקשט אותה בכמה מיני קשוטים לשבתות וימים טובים, להיות מקשטת אליך בזמן שתבא אליה בגאלה האחרונה, שנאמר בה (קהלת א) ׳מ"ה ש"היה ה"וא׳. ומשום שהם גרמו לך ועשו עמך טובות, אתה סבלת בגללם כמה מכות כדי שלא יהרג משיח בן יוסף, שנאמר בו (יחזקאל א) ׳ופני השור מהשמאל, מזרע יוסף שנאמר בו׳ (דברים לג) ׳בכור שורו הדר לו (דברים לג, יז)׳ - ובשביל שלא יתחלל הוא וזרעו בין עובדי כוכבים ומזלות בחטא של ירבעם שעשה עבודה זרה, היה הוא להתחלל בעובדי כוכבים ומזלות הוא וזרעו, משום שירבעם בן נבט הוא מזרעו, ובגללו נאמר בך, (ישעיה נג) ׳והוא מחלל מפשעינו וגו' ובחברתו נרפא לנו׳ (ישעיה נג, ה).
מן המפרשים
אור החמה: והרח"ו כתב בגין דלא יתקטל משיח בן אפרים ענין משיח בן יוסף שנהרג בעוון ירבעם כי מזרע אפרים הוא זה יובן יותר באורך ממדרש איכה מהזוהר על פסוק אראנו ולא עתה כי משיח בן יוסף הוא ממש בן בנו של ירבעם בן נבט וזה נרמז בפ' על אביה בן…
הסולם: ובגין דאתייהיבת לישראל וכו': ומשום שהמלכות ניתנה על ידך לישראל, שהם מצד עמוד האמצעי, הכולל ימין ושמאל, יש לגלות למה ניתנה להם. כי ודאי אברהם, הרי למדנו למה ניתנה לו, דהיינו משום שהמשיך לה מדת החסד, כנ"ל, ואתה גמלת חסד עם בניו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: