ואת שני בניה - כבוד השכינה בקריאת הבנים על שמה
יתרו · ׳ואשתך ושני בניה עמה׳ - כבוד השכינה בקריאת הבנים · מאמר 2 · פיסקה 1 · דף סט ע"ב
לשון הזוהר
׳וְאֵת שְׁנֵי בָּנֶיהָ׳ - אָמַר רַבִּי חִיָּיא, וְכִי בָּנְיהָ וְלֹא בָּנָיו שֶׁל מֹשֶׁה. אֶלָּא, בְּגִין דְּאִיהִי אִשְׁתַּדְּלַת אֲבַתְרַיְיהוּ, בְּלָא בַּעְלָהּ, קָרָא לוֹן אוֹרַיְיתָא בָּנֶיהָ, וְלֹא בָּנָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסִי, אַף עַל גַּב דִּבְנוֹי דְּמֹשֶׁה הֲווֹ, מִלָּה דִּקְשׁוֹט בָּנֶיהָ וַדַּאי. ר' אֶלְעָזָר אָמַר, הָא מֹשֶׁה הֲוָה מִזְדַּוֵּוג בַּאֲתָר אַחֲרָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, וְלָאו יְקָרָא דִּילֵיהּ לְמִקְרֵי לוֹן בָּנָיו. הַשְׁתָּא אַף עַל גַּב דִּבְנוֹי הֲווֹ, בְּגִין יְקָרָא דְּהַהוּא אֲתָר דְּאִזְדָּוַּוג בֵּיהּ, קָרָא לוֹן בָּנֶיהָ הָכָא, לְבָתַר קָרָא לוֹן בָּנָיו מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּהַהוּא שַׁעֲתָא דְּמָטוּ, הֲוָה מֹשֶׁה מְמַלֵּל בִּשְׁכִינְתָּא. לְבָתַר דְּאִתְפְּרַשׁ וְנָפַק לְגַבֵּי חָמוּי, כְּדֵין כְּתִיב ׳וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְגוֹ'׳ (שמות יח, ה).
תרגום
׳וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ׳ (שמות יח, ג) - אָמַר רַבִּי חִיָּיא, וְכִי בָנֶיהָ וְלֹא בָּנָיו שֶׁל מֹשֶׁה? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהִיא הִשְׁתַּדְּלָה אַחֲרֵיהֶם בְּלִי בַעְלָהּ, קָרְאָה לָהֶם הַתּוֹרָה בָּנֶיהָ וְלֹא בָּנָיו. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אַף עַל גַּב שֶׁבְּנֵי מֹשֶׁה הָיוּ, דְּבַר אֱמֶת בָּנֶיהָ וַדַּאי. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, הֲרֵי מֹשֶׁה הָיָה מִזְדַּוֵּג בְּמָקוֹם אַחֵר קָדוֹשׁ עֶלְיוֹן, וְלֹא כְּבוֹדוֹ לִקְרֹא לָהֶם בָּנָיו. עַכְשָׁו, אַף עַל גַּב שֶׁבָּנָיו הָיוּ, מִשּׁוּם כְּבוֹד אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהִזְדַּוֵּג בּוֹ, קָרָא לָהֶם כָּאן בָּנֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ קָרָא לָהֶם בָּנָיו. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁהִגִּיעוּ, הָיָה מֹשֶׁה מְדַבֵּר בַּשְּׁכִינָה. אַחַר שֶׁנִּפְרַד וְיָצָא אֶל חָמִיו, אָז כָּתוּב ׳וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְגוֹ'׳ (שמות יח, ה).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ואת שני בניה׳ - אמר רבי חייא, וכי בניה ולא בניו של משה. אלא, בגין דאיהי אשתדלת אבתרייהו, בלא בעלה, קרא לון אורייתא בניה, ולא בניו. אמר רבי יוסי, אף על גב דבנוי דמשה הוו, מלה דקשוט בניה ודאי. ר' אלעזר אמר, הא משה הוה מזדווג באתר אחרא קדישא עלאה, ולאו יקרא דיליה למקרי לון בניו. השתא אף על גב דבנוי הוו, בגין יקרא דההוא אתר דאזדווג ביה, קרא לון בניה הכא, לבתר קרא לון בניו מאי טעמא, בגין דההוא שעתא דמטו, הוה משה ממלל בשכינתא. לבתר דאתפרש ונפק לגבי חמוי, כדין כתיב ׳ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו וגו'׳ (שמות יח, ה).
התרגום: ׳ואת שני בניה׳ (שמות יח, ג) - אמר רבי חייא, וכי בניה ולא בניו של משה? אלא משום שהיא השתדלה אחריהם בלי בעלה, קראה להם התורה בניה ולא בניו. אמר רבי יוסי, אף על גב שבני משה היו, דבר אמת בניה ודאי. רבי אלעזר אמר, הרי משה היה מזדוג במקום אחר קדוש עליון, ולא כבודו לקרא להם בניו. עכשו, אף על גב שבניו היו, משום כבוד אותו מקום שהזדוג בו, קרא להם כאן בניה, ואחר כך קרא להם בניו. מה הטעם? משום שאותה השעה שהגיעו, היה משה מדבר בשכינה. אחר שנפרד ויצא אל חמיו, אז כתוב ׳ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו וגו'׳ (שמות יח, ה).
מן המפרשים
אור החמה: א"ר חייא בניה ולא בניו בתמיה אלא בגין וגומר ירצה לא קראם בניו אלא בניה שהיא הדריכה אותם בעבוד' עד עתה א"כ התורה שהיא הנהגה רוחנית לא קראם בניו שהוא עדיין לא הרגיל' בתורה אלא בניה כמו שהתלמידי' שנקראו בנים. וז"ש בגין וגומר :
הסולם: ואת שני בניה: אמר ר' חייא, וכי בניה היו ולא בניו של משה. ומשיב, אלא משום שהיא השתדלה אחריהם בלי בעלה, קרא אותם התורה, בניה, ולא בניו. אמר ר' יוסי, אע"פ שהיו בניו של משה, דבר אמת, היינו ע"פ סוד, ודאי בניה היו, כי, ר' אלעזר אמר,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: