נעל המת בחלום - רמז ליציאת האדם מעולם הזה
חקת · ׳וזאת לפנים בישראל על הגאולה׳ - סוד מנהג הנעל בברית ובגאולת המת · מאמר 2 · פיסקה 4 · דף קפ ע"א
לשון הזוהר
וְהַהוּא נַעַל אוֹקִים לֵיהּ בַּאֲתָר אַחֲרָא, (ס"א ואיהי שכינתא) אַעְבָּר לֵיהּ מֵהַאי עָלְמָא, וְאוֹקִים לֵיהּ בְּעָלְמָא אַחֲרָא. וְעַל דָּא, כָּל מַה דְּיָהִיב מִיתָא לְבַר נָשׁ בְּחֶלְמָא טַב. נָטִיל מָאנֵיהּ מִן בֵּיתָא בִּישׁ, כְּגוֹן סַנְדָלֵיהּ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּאַעְבָּר רַגְלֵיהּ, דְּאִינּוּן קִיוּמָא דְּבַר נָשׁ, מֵהַאי עָלְמָא, וְכָנִישׁ לוֹן לְעָלְמָא אַחֲרָא, אֲתָר דְּמוֹתָא שָׁארֵי בֵּיהּ, דִּכְתִּיב, ׳מַה יָפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְעָלִים בַּת נָדִיב׳ (שיר השירים ז, ב) - (מאי היא ׳בת נדיב׳ דא בת אברהם דכתיב, ׳נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם׳ (תהילים מז, י) ולא אלהי יצחק) וְרָזָא דְּמִלָּה בֵּין חַבְרַיָּיא אִיהוּ.
תרגום
וְאוֹתָהּ נַעַל בֵּאֲרוּהָ בְּמָקוֹם אַחֵר, (והיא השכינה) הֶעֱבִירוּהָ מֵעוֹלָם הַזֶּה, וּבֵאֲרוּהָ בְּעוֹלָם אַחֵר. וְעַל כָּךְ, כָּל מַה שֶּׁנּוֹתֵן הַמֵּת לָאָדָם בַּחֲלוֹם - זֶה טוֹב. לָקַח כֵּלָיו מֵהַבַּיִת - זֶה רָע, כְּמוֹ סַנְדָּלוֹ. מַדּוּעַ? כִּי הֶעֱבִיר רַגְלָיו, שֶׁהֵם עֲמִידַת הָאָדָם, מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, וְכָנַס אוֹתָם לְעוֹלָם אַחֵר, מָקוֹם שֶׁהַמָּוֶת שׁוֹרֶה בּוֹ, שֶׁכָּתוּב (שִׁיר ז) ׳מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב׳ - (מַהִי ׳בַּת נָדִיב׳, ' זוֹ בַּת אַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב ׳נדיבי עַמִּים נאספו עִם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם׳ (תהלים מז, י) - וְלֹא אֱלֹהֵי יִצְחָק) וְסוֹד הַדָּבָר הוּא בֵּין הַחֲבֵרִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וההוא נעל אוקים ליה באתר אחרא, (ס"א ואיהי שכינתא) אעבר ליה מהאי עלמא, ואוקים ליה בעלמא אחרא. ועל דא, כל מה דיהיב מיתא לבר נש בחלמא טב. נטיל מאניה מן ביתא ביש, כגון סנדליה. מאי טעמא. בגין דאעבר רגליה, דאינון קיומא דבר נש, מהאי עלמא, וכניש לון לעלמא אחרא, אתר דמותא שארי ביה, דכתיב, ׳מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב׳ (שיר השירים ז, ב) - (מאי היא ׳בת נדיב׳ דא בת אברהם דכתיב, ׳נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם׳ (תהילים מז, י) ולא אלהי יצחק) ורזא דמלה בין חברייא איהו.
התרגום: ואותה נעל בארוה במקום אחר, (והיא השכינה) העבירוה מעולם הזה, ובארוה בעולם אחר. ועל כך, כל מה שנותן המת לאדם בחלום - זה טוב. לקח כליו מהבית - זה רע, כמו סנדלו. מדוע? כי העביר רגליו, שהם עמידת האדם, מהעולם הזה, וכנס אותם לעולם אחר, מקום שהמות שורה בו, שכתוב (שיר ז) ׳מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב׳ - (מהי ׳בת נדיב׳, ' זו בת אברהם, שכתוב ׳נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם׳ (תהלים מז, י) - ולא אלהי יצחק) וסוד הדבר הוא בין החברים.
מן המפרשים
אור החמה: וההוא נעל אוקי ליה באתר אחרא. פי' כי הנעל הצריך למשה נתנו לו במקום אחר והוא סוד המלכות וזהו אעביר ליה מהאי עלמא וכו' וע"ד כל מאי דיהיב מיתא וכו' הענין כי כשהמת נועל ממנו הנעל בחלום מורה מיתה כי הוא מורה שינטל ממנו הנעל שהיא…
הסולם: וההוא נעל אוקים וכו': ונעל ההוא, מעמיד אותו במקום אחר, שמי שלוקח אותו, מעביר את הנותן אותו, מעולם זה, ומעמידו בעולם אחר. וע"כ כל מה שנותן המת בחלום לאדם, הוא טוב, אבל אם לקח כלי מן הבית הוא רע, כגון שלקח הנעל שלו. מהו הטעם.…
מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: ואיהי שכינתא פירוש שגם היא מבחינת מלכות שהרי בעולם התהו אז נפלה מלכות אימא עד מקום המלכות כמ"ש הרב אלא שאח"כ עלתה עד מקום הדעת:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: