ממלכת הזוהר › זוהר › חיי שרה › מאמר 23: מסע רבי שמעון ורבי אבא לטבריה - סודות זמני התפילה ומנהגיה › פיסקה 9 (קלב ע"ב)

חיבור זכר ונוקבא בעמידה - איסור הפסק בין גאולה לתפילה

חיי שרה · מסע רבי שמעון ורבי אבא לטבריה - סודות זמני התפילה ומנהגיה · מאמר 23 · פיסקה 9 · דף קלב ע"ב

לשון הזוהר

וְעַל דָּא צְלוֹתָא מְיוּשָּׁב, כֵּיוָן דְעָאֳלַת לְגַבֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה וְאִיהוּ אָתֵי לְקַבְּלָא לָהּ, כְּדֵין אֲנַן קָיְימִין קַמֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה, דְּהָא כְּדֵין (דרגא) דְּכוּרָא אִתְחַבַּר בְּנוּקְבָא, וּבְגִין כָּךְ לָא יַפְסִיק בֵּין גְּאוּלָּה לִתְפִלָּה (וגאולה, ׳ותפלה תרין דרגין אינון, רזא דצדיק וצדק יוס"ף ורח"ל׳ (שמות קנז, א)).

תרגום

וְעַל זֶה תְּפִלָּה מִיֹּשֶׁב. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנֶסֶת לַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן וְהוּא בָּא לְקַבֵּל אוֹתָהּ, אָז אָנוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהֲרֵי אָז (הַדַּרְגָּה) הַזָּכָר מִתְחַבֵּר עִם הַנּוּקְבָּא, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא יַפְסִיק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה (וּגְאֻלָּה וּתְפִלָּה הֵן שְׁתֵּי דְרָגוֹת, הַסּוֹד שֶׁל צַדִּיק וְצֶדֶק, יוֹסֵף וְרָחֵל).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועל דא צלותא מיושב, כיון דעאלת לגבי מלכא עלאה ואיהו אתי לקבלא לה, כדין אנן קיימין קמי מלכא עלאה, דהא כדין (דרגא) דכורא אתחבר בנוקבא, ובגין כך לא יפסיק בין גאולה לתפלה (וגאולה, ׳ותפלה תרין דרגין אינון, רזא דצדיק וצדק יוס"ף ורח"ל׳ (שמות קנז, א)).

התרגום: ועל זה תפלה מישב. כיון שנכנסת למלך העליון והוא בא לקבל אותה, אז אנו עומדים לפני המלך העליון, שהרי אז (הדרגה) הזכר מתחבר עם הנוקבא, ומשום כך לא יפסיק בין גאלה לתפלה (וגאלה ותפלה הן שתי דרגות, הסוד של צדיק וצדק, יוסף ורחל).

מן המפרשים

מקדש מלך: כדין אינון קיימין קמי מלכא עילאה פי' הוא יסוד דאבא כמ"ש הרב שצריך לקום לכבודו באומרו תהלות וכו': דהא כדין אתחבר דכורא בנוקבא פי' שיסוד דזעיר מתחבר עם המ'. וז"ש ובגין דלא יפסוק בין גאולה לתפלה שהגאולה ביסוד ותפלה במלכות:

אור החמה: כיון דעאלת וגו' ועדיין אנו בתפלה מיושב דהיינו באומרינו שירה חדשה וגו' ואיהו אתי לקבלא לה כדין אנן קיימין מוקדמין לתפל' שמעומד.

אור יקר: [סימן ז] ]מאי לא מית[ אבל לא שלטא ביה קאמרינן, אלא לא מת על ידוי ולא אסתאב ביה, ולא מית ודאי אלא אתדבק בשכינתא ואזל לחיי עלמא, והאי חי אקרי כמא דאוקמוה דכתיב (שמואל ב, כג) ובניהו בן יהוידע בן איש חי,

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר