תפילת אברהם בשדה - גילוי האור והדיבור עם הקב"ה במערה
חיי שרה · פנקס הנשמה בידי דומה - וסוד הכפל במערת המכפלה · מאמר 15 · פיסקה 8 · דף קכז ע"ב
לשון הזוהר
תוּ בְּגִין דְּאִיהוּ צַלֵּי כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא וְהֲוָה נָפִיק עַד הַהוּא חֲקַל דְּהֲוָה סָלִיק רֵיחִין עִלָּאִין, וְחָמָא נְהוֹרָא דְּנָפִיק מִגּוֹ מְעַרְתָּא וְצַלֵּי תַּמָּן, וְתַמָּן מַלִּיל עִמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְגִין כָּךְ בָּעָא לֵיהּ, דְּתִאוּבְתֵּיהּ הֲוָה בְּהַהוּא אֲתַר תָּדִיר. וְאִי תֵימָא אִי הָכִי אַמַּאי לָא בָעָא לָהּ עַד הַשְׁתָּא, בְּגִין דְּלָא יִשְׁגְּחוּן עֲלֵיהּ הוֹאִיל וְלָא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ. הַשְׁתָּא דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ, אָמַר, הָא שַׁעְתָּא לְמִתְבַּע לֵיהּ.
תרגום
עוֹד, מִשּׁוּם שֶׁהוּא הִתְפַּלֵּל כָּל יוֹם וָיוֹם, וְהָיָה יוֹצֵא עַד אוֹתוֹ הַשָּׂדֶה שֶׁהָיָה מַעֲלֶה רֵיחוֹת עֶלְיוֹנִים, וְרָאָה הָאוֹר שֶׁיּוֹצֵא מִתּוֹךְ הַמְּעָרָה וְהִתְפַּלֵּל שָׁם, וְשָׁם דִּבֵּר עִמּוֹ הקב"ה. וּמִשּׁוּם כָּךְ רָצָה אוֹתָהּ, שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ הָיְתָה תָמִיד בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם. וְאִם תֹּאמַר, אִם כָּךְ, לָמָּה לֹא רָצָה אוֹתָהּ עַד עַכְשָׁו? כְּדֵי שֶׁלֹּא יַבְחִינוּ בוֹ, הוֹאִיל וְלֹא צָרִיךְ אוֹתָהּ. כָּעֵת שֶׁהִצְטָרֵךְ לָהּ, אָמַר, הִנֵּה הַשָּׁעָה לְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תו בגין דאיהו צלי כל יומא ויומא והוה נפיק עד ההוא חקל דהוה סליק ריחין עלאין, וחמא נהורא דנפיק מגו מערתא וצלי תמן, ותמן מליל עמיה קודשא בריך הוא, ובגין כך בעא ליה, דתאובתיה הוה בההוא אתר תדיר. ואי תימא אי הכי אמאי לא בעא לה עד השתא, בגין דלא ישגחון עליה הואיל ולא אצטריך ליה. השתא דאצטריך ליה, אמר, הא שעתא למתבע ליה.
התרגום: עוד, משום שהוא התפלל כל יום ויום, והיה יוצא עד אותו השדה שהיה מעלה ריחות עליונים, וראה האור שיוצא מתוך המערה והתפלל שם, ושם דבר עמו הקב"ה. ומשום כך רצה אותה, שתשוקתו היתה תמיד באותו המקום. ואם תאמר, אם כך, למה לא רצה אותה עד עכשו? כדי שלא יבחינו בו, הואיל ולא צריך אותה. כעת שהצטרך לה, אמר, הנה השעה לבקש אותה.
מן המפרשים
מקדש מלך: תו בגין דאיהו צלי כל יומא זה הפך ממ"ש הזוהר בפ' בא אל פרעה שכתב שלא היה מתפלל שם אלא יצחק אבל אברהם כבר קבע מקום לתפלתו ולא רצה לשנותו:
אור החמה: והוה נפיק עד ההוא חקל כדי שלא להתפלל בתוך העיר. ונדבק בשדה זו משאר שדות משום דהוה סליק ריחין וגו' מריחי ג"ע ומהשדה נדבק במערה מפני שראה שהעיקר היה מהמער'. וז"ש וחמא נהורא וגו' ואחר שנתקרב יותר ואחר שהתמיד שם תפלתו וכל…
הסולם: תו, בגין דאיהו וכו': עוד, סבה היתה, כי הוא היה מתפלל בכל יום ויום. והיה יוצא עד אותו השדה שהיה מעלה ריחות עליונים, וראה אור יוצא מתוך המערה, והתפלל שם. ושם דבר עמו הקב"ה. ועל כן חפץ בה, בהמערה, ותשוקתו היתה באותו מקום תמיד.