ממלכת הזוהר › זוהר › חיי שרה › מאמר 13: כשפים בנשים מזוהמת הנחש בחוה - עד שיעביר ה' רוח הטומאה › פיסקה 6 (קכו ע"ב)

אשה בימי נדתה - הרחקה מרוח הטומאה השורה עמה

חיי שרה · כשפים בנשים מזוהמת הנחש בחוה - עד שיעביר ה' רוח הטומאה · מאמר 13 · פיסקה 6 · דף קכו ע"ב

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, דְּהָכִי הוּא - כְּמָה דַאֲמִינָא, דְּבִלְעָם הֲוָה אִסְתָּאַב בְּקַדְמִיתָא בְּגִין לְאַמְשָׁכָא עֲלֵיהּ רוּחָא מְסָאֲבָא. כְּגַוְונָא דָא אִתְּתָא בְּיוֹמֵי דִּמְסָאֲבוּ דִילָהּ אִית לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאִסְתַּמְּרָא מִנָּהּ, בְּגִין דִּבְרוּחַ מְסָאֲבָא אִתְדַּבְּקַת וּבְהַהוּא זִמְנָא אִי אִיהִי תַּעֲבִיד חֳרָשִׁין אַצְלָחוּ בִּידָהָא יַתִּיר מִזִּמְנָא אָחֳרָא, דְּהָא רוּחַ מְסָאֲבָא שַׁרְיָא עִמַּהּ, וְעַל דָּא בְּכָל מַה דְּקָרִיבַת - אִסְתָּאַב, כָּל שֶׁכֵּן מַאן דְּקָרִיב בַּהֲדָהּ. זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לוֹן אוֹרַיְיתָא וְאָמַר לוֹן ׳וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ׳ (ויקרא יח, יט) ׳אֲנִי יהו"ה׳.

תרגום

בֹּא רְאֵה,, שֶׁכָּךְ הוּא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי - שֶׁבִּלְעָם הָיָה נִטְמָא בָּרִאשׁוֹנָה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו רוּחַ שֶׁל טֻמְאָה. כְּמוֹ זֶה, הָאִשָּׁה בִּימֵי טֻמְאָתָהּ, יֵשׁ לְאָדָם לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנָּה, מִשּׁוּם שֶׁנִּדְבֶּקֶת בְּרוּחַ שֶׁל טֻמְאָה, וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן אִם הִיא תַּעֲשֶׂה כְשָׁפִים - יַצְלִיחוּ בְיָדָהּ יוֹתֵר מִבִּזְמַן אַחֵר, שֶׁהֲרֵי רוּחַ טֻמְאָה שׁוֹרָה עִמָּהּ, וְעַל כֵּן לְכָל מַה שֶּׁמִּתְקָרֶבֶת - נִטְמָא, כָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁקָּרֵב אֵלֶיהָ. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שהקב"ה נָתַן לָהֶם תּוֹרָה וְאָמַר לָהֶם ׳וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ אֲנִי ה'׳ (ויקרא יח, יט).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, דהכי הוא - כמה דאמינא, דבלעם הוה אסתאב בקדמיתא בגין לאמשכא עליה רוחא מסאבא. כגוונא דא אתתא ביומי דמסאבו דילה אית ליה לבר נש לאסתמרא מנה, בגין דברוח מסאבא אתדבקת ובההוא זמנא אי איהי תעביד חרשין אצלחו בידהא יתיר מזמנא אחרא, דהא רוח מסאבא שריא עמה, ועל דא בכל מה דקריבת - אסתאב, כל שכן מאן דקריב בהדה. זכאין אינון ישראל דקודשא בריך הוא יהיב לון אורייתא ואמר לון ׳ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה׳ (ויקרא יח, יט) ׳אני יהו"ה׳.

התרגום: בא ראה, שכך הוא כמו שאמרתי - שבלעם היה נטמא בראשונה כדי להמשיך עליו רוח של טמאה. כמו זה, האשה בימי טמאתה, יש לאדם להשמר ממנה, משום שנדבקת ברוח של טמאה, ובאותו הזמן אם היא תעשה כשפים - יצליחו בידה יותר מבזמן אחר, שהרי רוח טמאה שורה עמה, ועל כן לכל מה שמתקרבת - נטמא, כל שכן מי שקרב אליה. אשריהם ישראל שהקב"ה נתן להם תורה ואמר להם ׳ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה אני ה'׳ (ויקרא יח, יט).

מן המפרשים

כתם פז: כגוונא דא אתתא ביומי מסאבותא וכו' ע"כ צותה התורה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב וכו' לפי שכח הנחש שרוי עליה. ויאמר כי האשה בהיותה בנדת טומאתה מעשיה מצליחים במיני הכשוף כי עתה עת טומאה וחפץ הטומאה בידה תצלח. א"ל רבי יוסי לרבי אבא…

הסולם: תא חזי דהכי הוא וכו': בוא וראה שכן הוא כמו שאמרתי, שהכשפים נמשכים מזוהמא דחויא, כי בלעם היה מטמא עצמו תחילה כדי להמשיך עליו רוח הטומאה ואח"כ עשה כשפיו כנ"ל. כעין זה אשה בימי טומאתה, יש לאדם להשמר ממנה שלא יגע בה, משום שהיא…

אור יקר: זכאין אינון ישראל דקב״ה יהיב לון אורייתא ואמר (ויקרא יח) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. אמר ליה האי מאן דאסתכל בצפצופי דעופי אמאי איקרי נחש, אמר ליה בגין דהא מההוא סטרא קא אתי, דרוח מסאבא שרא על ההוא עופא ואודע מילין בעלמא, וכל…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: