ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 9: מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳יהי אור׳ אור הצדיק והמלאכים ורז קץ הגאולה › פיסקה 16

מעשה בכוכב השביט - רבים הם ושולחים זיום בשליחות קונם

זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳יהי אור׳ אור הצדיק והמלאכים ורז קץ הגאולה · מאמר 9 · פיסקה 16

לשון הזוהר

ר' אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, אָזַל לְמֶחֱמֵי לְר' יוֹסֵי בְּר' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקוֹנְיָיא חָמוֹי. סָמוּךְ לְקִרְיָיתָא, רָמַשׁ לֵילְיָא. אֲמַר לְר' יוֹסֵי דְּהֲוָה אָזִיל עִמֵּיהּ, חָמִית אִלֵּין כּוֹכְבַיָא דִּנְהִירִין. אֲמַר חָמֵי אֲנָא דָא כּוֹכְבָא דְּשַׁרְבִיטָא עִידְנָא סַגִּיאָה הוּא דַּאֲנָא מַשְׁגַּחְנָא בֵּיהּ, וּמִן יוֹמָאי לָא אֲמָרוּ לִי עַל דָּא כְּלוּם. אָמַר לֵיהּ תְּרֵי עִנְיָינֵי שְׁמַעְנָא. חָדָא הִיא, דְּכָל מַה דַּעֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּין שְׁמַיָא, וְכוֹכְבַיָא וּמַזָּלַיָא, אִית בְּהוּ יְדִיעָא וְסוּכְלְתָנוּ. וְכָלְהוֹן עָבְדֵי שְׁלִיחוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְהַאי כּוֹכְבָא דְּאַתְּ אֲמַרְתְּ, לָא תֵימָא וְלָא תִיסַק עַל דַּעְתָּךְ דְּחַד הוּא, אֶלָּא סַגִּיאִין אִינוּן, דְּחַד תֶּחֱמֵי בְּהַאי גִיסָא, וְחַד בְּהַאי גִיסָא, וְזִמְנִין דְּכָלְהוֹן בְּחַד שַׁעֲתָא. וַאֲנָא שְׁמַעְנָא מֵאַבָּא, דְּשֶׁבַע אִינוּן. וּבְזִמְנָא דְּמָטָא עִידָנָא דְּכָל חַד מִנְּהוֹן לְמֵימַר שִׁירָתָא, מִסְּגִיאוּת חֶדְוָותָא דְּאִית בְּהוֹן, שָׁלְחִין זִיוַותְהוֹן וְאָזְלִין לְמֵימַר שִׁירָתָא. וְעִנְיָנָא אַחֲרִינָא, דְּאִלֵּין שֶׁבַע כּוֹכְבַיָא, לָא אָזְלִין וְלָא נָטְלִין מֵאַתְרֵיהוֹן, בַּר בְּעִידָנָא דְּקָרֵי לְחַד מִנְּהוֹן רִבּוֹן עָלְמָא לְמִנְהַר בַּאֲתַר דְּהוּא צָבֵי. דִּכְתִיב, (ישעיהו מ׳:כ״ו) לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא. וְכַד נָטְלִין, שָׁלְחִין זִיוַתְהוֹן עִמְּהוֹן לְמֵיזַל. כַד מָטוֹ לְבֵי חָמוֹי, לָא הֲוָה תַּמָּן. כַּד אָתָא, אֲמַר אַתְּ הָכָא, וַאֲנָא אָתֵי לְמֶחֱמֵי חַד כּוֹכָבָא, דְּהֲוָה אָזִיל לְמִשְׁלַם רְעוּתֵיהּ דְּמָארֵיהּ. אָמַר לֵיהּ, מַאי הוּא. אָמַר לֵיהּ, כּוֹכָבָא דְּשָׁבִיט. וְחַד מִנְהוֹן חָמִית, דְּהֲוָה אָזִיל לְפִיקּוּדַיָא דְּמָארֵיהּ. יָתְבוּ תַּמָּן תְּלָתִין יוֹמִין.

תרגום

ר' אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָלַךְ לִרְאוֹת אֶת ר' יוֹסֵי בְּר' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקוֹנְיָיא חוֹתְנוֹ. קָרוֹב לָעִיר, יָרַד הַלַּיְלָה. אָמַר לְר' יוֹסֵי שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ עִמּוֹ, רוֹאֶה אַתָּה אֶת הַכּוֹכָבִים הַמְּאִירִים הָאֵלֶּה. אָמַר, רוֹאֶה אֲנִי אֶת כּוֹכַב הַשָּׁבִיט הַזֶּה, זְמַן רַב אֲנִי מַשְׁגִּיח בּוֹ, וּמִיָּמַי לֹא אָמְרוּ לִי עַל זֶה כְּלוּם. אָמַר לוֹ שְׁנֵי עִנְיָנִים שָׁמַעְתִּי. אֶחָד הוּא, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשָׂה הקב"ה בֵּין הַשָּׁמַיִם, וְהַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת, יֵשׁ בָּהֶם יְדִיעָה וּתְבוּנָה. וְכֻלָּם עוֹשִׂים שְׁלִיחוּת שֶׁל הקב"ה. וְכוֹכָב זֶה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, אַל תֹּאמַר וְאַל תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאֶחָד הוּא, אֶלָּא רַבִּים הֵם, שֶׁאֶחָד תִּרְאֶה בְּצַד זֶה, וְאֶחָד בְּצַד זֶה, וְלִפְעָמִים שֶׁכֻּלָּם בְּשָׁעָה אֶחָת. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי מֵאַבָּא, שֶׁשֶּׁבַע הֵם. וּבִזְמַן שֶׁמַּגִּיעָה הָעֵת שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהֶם לוֹמַר שִׁירָה, מֵרוֹב הַשִּׂמְחָה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם, שׁוֹלְחִים אֶת זִיוָם וְהוֹלְכִים לוֹמַר שִׁירָה. וְעִנְיָן אַחֵר, שֶׁאֵלֶּה שִׁבְעַת הַכּוֹכָבִים, אֵינָם הוֹלְכִים וְאֵינָם נוֹסְעִים מִמְּקוֹמָם, אֶלָּא בָּעֵת שֶׁקּוֹרֵא לְאֶחָד מֵהֶם רִבּוֹן הָעוֹלָם לְהָאִיר בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה. דִּכְתִיב, (ישעיהו מ׳:כ״ו) לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא. וּכְשֶׁנוֹסְעִים, שׁוֹלְחִים אֶת זִיוָם עִמָּם לָלֶכֶת. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְבֵית חוֹתְנוֹ, לֹא הָיָה שָׁם. כְּשֶׁבָּא, אָמַר, אַתָּה כָּאן, וַאֲנִי הוֹלֵךְ לִרְאוֹת כּוֹכָב אֶחָד, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לְקַיֵּם רְצוֹן אֲדוֹנוֹ. אָמַר לוֹ, מָה הוּא. אָמַר לוֹ, כּוֹכַב הַשָּׁבִיט. וְאֶחָד מֵהֶם רָאִיתִי, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לְפִקּוּדֵי אֲדוֹנוֹ. יָשְׁבוּ שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ר' אלעזר ברבי שמעון, אזל למחמי לר' יוסי בר' שמעון בן לקונייא חמוי. סמוך לקרייתא, רמש ליליא. אמר לר' יוסי דהוה אזיל עמיה, חמית אלין כוכביא דנהירין. אמר חמי אנא דא כוכבא דשרביטא עידנא סגיאה הוא דאנא משגחנא ביה, ומן יומאי לא אמרו לי על דא כלום. אמר ליה תרי ענייני שמענא. חדא היא, דכל מה דעבד קודשא בריך הוא בין שמיא, וכוכביא ומזליא, אית בהו ידיעא וסוכלתנו. וכלהון עבדי שליחותא דקודשא בריך הוא. והאי כוכבא דאת אמרת, לא תימא ולא תיסק על דעתך דחד הוא, אלא סגיאין אינון, דחד תחמי בהאי גיסא, וחד בהאי גיסא, וזמנין דכלהון בחד שעתא. ואנא שמענא מאבא, דשבע אינון. ובזמנא דמטא עידנא דכל חד מנהון למימר שירתא, מסגיאות חדוותא דאית בהון, שלחין זיוותהון ואזלין למימר שירתא. וענינא אחרינא, דאלין שבע כוכביא, לא אזלין ולא נטלין מאתריהון, בר בעידנא דקרי לחד מנהון רבון עלמא למנהר באתר דהוא צבי. דכתיב, (ישעיהו מ׳:כ״ו) לכלם בשם יקרא. וכד נטלין, שלחין זיותהון עמהון למיזל. כד מטו לבי חמוי, לא הוה תמן. כד אתא, אמר את הכא, ואנא אתי למחמי חד כוכבא, דהוה אזיל למשלם רעותיה דמאריה. אמר ליה, מאי הוא. אמר ליה, כוכבא דשביט. וחד מנהון חמית, דהוה אזיל לפיקודיא דמאריה. יתבו תמן תלתין יומין.

התרגום: ר' אלעזר ברבי שמעון, הלך לראות את ר' יוסי בר' שמעון בן לקונייא חותנו. קרוב לעיר, ירד הלילה. אמר לר' יוסי שהיה הולך עמו, רואה אתה את הכוכבים המאירים האלה. אמר, רואה אני את כוכב השביט הזה, זמן רב אני משגיח בו, ומימי לא אמרו לי על זה כלום. אמר לו שני ענינים שמעתי. אחד הוא, שכל מה שעשה הקב"ה בין השמים, והכוכבים והמזלות, יש בהם ידיעה ותבונה. וכלם עושים שליחות של הקב"ה. וכוכב זה שאתה אומר, אל תאמר ואל תעלה על דעתך שאחד הוא, אלא רבים הם, שאחד תראה בצד זה, ואחד בצד זה, ולפעמים שכלם בשעה אחת. ואני שמעתי מאבא, ששבע הם. ובזמן שמגיעה העת של כל אחד מהם לומר שירה, מרוב השמחה שיש בהם, שולחים את זיום והולכים לומר שירה. וענין אחר, שאלה שבעת הכוכבים, אינם הולכים ואינם נוסעים ממקומם, אלא בעת שקורא לאחד מהם רבון העולם להאיר במקום שהוא רוצה. דכתיב, (ישעיהו מ׳:כ״ו) לכלם בשם יקרא. וכשנוסעים, שולחים את זיום עמם ללכת. כשהגיעו לבית חותנו, לא היה שם. כשבא, אמר, אתה כאן, ואני הולך לראות כוכב אחד, שהיה הולך לקים רצון אדונו. אמר לו, מה הוא. אמר לו, כוכב השביט. ואחד מהם ראיתי, שהיה הולך לפקודי אדונו. ישבו שם שלשים יום.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: