ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 77: מדרש הנעלם כי תצא בהמשכו - סוד היבום וגלגול הנשמה עד שתמצא כלי כשר › פיסקה 7

משל שלשת הפקדונות שביד המלך - שמירתו אבודו וטנופו הנתון ביד אחר

זוהר חדש · מדרש הנעלם כי תצא בהמשכו - סוד היבום וגלגול הנשמה עד שתמצא כלי כשר · מאמר 77 · פיסקה 7

לשון הזוהר

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְמֶלֶךְ שֶׁנָּתַן פִּקָּדוֹן לִשְׁלשָׁה בְּנֵי אָדָם, הָאֶחָד שָׁמַר אֶת הַפִּקָּדוֹן. הַשֵּׁנִי אָבַד אֶת הַפִּקָּדוֹן לְגַמְרֵי. הַשְּׁלִישִׁי טִנֵּף אֶת הַפִּקָּדוֹן, וְנָתַן מִמֶּנּוּ לְאַחֵר לְשָׁמְרוֹ. לְיָמִים, בָּא הַמֶּלֶךְ לִתְבּוֹעַ פִּקְדּוֹנוֹ. אוֹתוֹ שֶׁשָּׁמַר הַפִּקָּדוֹן, שִׁבְּחוֹ הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ. הַשֵּׁנִי שֶׁאָבַד אֶת הַפִּקָּדוֹן, הֶאֱבִידוֹ מִן הָעוֹלָם, וְצִוָּה שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ שֵׁם וּשְׁאֵרִית. הַשְּׁלִישִׁי שֶׁטִנֵּף אֶת הַפִּקָּדוֹן, וְהִנִּיחַ מִמֶּנּוּ לְאַחֵר, אָמַר הַמֶּלֶךְ, הַנִּיחוּ לָזֶה עַד שֶׁנִּרְאֶה הָאַחֵר, הֵיאַךְ יַעֲשֶׂה מִמַה שֶּׁהִנִּיחַ זֶה בְּיָדוֹ, וּבֵין כָּךְ לֹא יֵצֵא מִבֵּית הַמֶּלֶךְ. זָכָה הָאַחֵר, יֵצֵא זֶה לַחֵירוּת. לֹא זָכָה, אָמַר הַמֶּלֶךְ, תְּנוּ לָזֶה עוֹנֶשׁ עַל שֶׁטִנֵּף אֶת הַפִּקָּדוֹן, וְיִשָּׁאֵר הַפִּקָּדוֹן שֶׁלּוֹ. רַב הוּנָא אֲמַר, כֵּיוָן דְּעָאל עָאל. וְאִי טִנֵּף אֶת הַפִּקָּדוֹן וְלֹא הִנִּיחַ בְּיַד אַחֵר לְשָׁמְרוֹ, מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ, עַד שֶׁיָּבֹא אַחֵר וִיתַקֵּן מַה שֶּׁטִנֵּף זֶה, וְהַפִּקָּדוֹן מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ שֶׁל זֶה, וְנוֹתְנִין אוֹתוֹ לָזֶה שֶׁתִּיקְּנוֹ.

תרגום

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְמֶלֶךְ שֶׁנָּתַן פִּקָּדוֹן לִשְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם, הָאֶחָד שָׁמַר אֶת הַפִּקָּדוֹן. הַשֵּׁנִי אָבַד אֶת הַפִּקָּדוֹן לְגַמְרֵי. הַשְּׁלִישִׁי טִנֵּף אֶת הַפִּקָּדוֹן, וְנָתַן מִמֶּנּוּ לְאַחֵר לְשָׁמְרוֹ. לְיָמִים, בָּא הַמֶּלֶךְ לִתְבֹּעַ פִּקְדּוֹנוֹ. אוֹתוֹ שֶׁשָּׁמַר הַפִּקָּדוֹן, שִׁבְּחוֹ הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ. הַשֵּׁנִי שֶׁאָבַד אֶת הַפִּקָּדוֹן, הֶאֱבִידוֹ מִן הָעוֹלָם, וְצִוָּה שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ שֵׁם וּשְׁאֵרִית. הַשְּׁלִישִׁי שֶׁטִנֵּף אֶת הַפִּקָּדוֹן, וְהִנִּיחַ מִמֶּנּוּ לְאַחֵר, אָמַר הַמֶּלֶךְ, הַנִּיחוּ לָזֶה עַד שֶׁנִּרְאֶה הָאַחֵר, הֵיאַךְ יַעֲשֶׂה מִמַּה שֶּׁהִנִּיחַ זֶה בְּיָדוֹ, וּבֵין כָּךְ לֹא יֵצֵא מִבֵּית הַמֶּלֶךְ. זָכָה הָאַחֵר, יֵצֵא זֶה לַחֵרוּת. לֹא זָכָה, אָמַר הַמֶּלֶךְ, תְּנוּ לָזֶה עֹנֶשׁ עַל שֶׁטִנֵּף אֶת הַפִּקָּדוֹן, וְיִשָּׁאֵר הַפִּקָּדוֹן שֶׁלּוֹ. רַב הוּנָא אָמַר, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס נִכְנַס. וְאִם טִנֵּף אֶת הַפִּקָּדוֹן וְלֹא הִנִּיחַ בְּיַד אַחֵר לְשָׁמְרוֹ, מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ, עַד שֶׁיָּבֹא אַחֵר וִיתַקֵּן מַה שֶּׁטִנֵּף זֶה, וְהַפִּקָּדוֹן מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ שֶׁל זֶה, וְנוֹתְנִין אוֹתוֹ לָזֶה שֶׁתִּקְּנוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: משל למה הדבר דומה. למלך שנתן פקדון לשלשה בני אדם, האחד שמר את הפקדון. השני אבד את הפקדון לגמרי. השלישי טנף את הפקדון, ונתן ממנו לאחר לשמרו. לימים, בא המלך לתבוע פקדונו. אותו ששמר הפקדון, שבחו המלך ועשאו נאמן ביתו. השני שאבד את הפקדון, האבידו מן העולם, וצוה שלא יהיה לו שם ושארית. השלישי שטנף את הפקדון, והניח ממנו לאחר, אמר המלך, הניחו לזה עד שנראה האחר, היאך יעשה ממה שהניח זה בידו, ובין כך לא יצא מבית המלך. זכה האחר, יצא זה לחירות. לא זכה, אמר המלך, תנו לזה עונש על שטנף את הפקדון, וישאר הפקדון שלו. רב הונא אמר, כיון דעאל עאל. ואי טנף את הפקדון ולא הניח ביד אחר לשמרו, מוציאין אותו מבית המלך, עד שיבא אחר ויתקן מה שטנף זה, והפקדון מוציאין אותו מידו של זה, ונותנין אותו לזה שתיקנו.

התרגום: משל למה הדבר דומה. למלך שנתן פקדון לשלשה בני אדם, האחד שמר את הפקדון. השני אבד את הפקדון לגמרי. השלישי טנף את הפקדון, ונתן ממנו לאחר לשמרו. לימים, בא המלך לתבע פקדונו. אותו ששמר הפקדון, שבחו המלך ועשאו נאמן ביתו. השני שאבד את הפקדון, האבידו מן העולם, וצוה שלא יהיה לו שם ושארית. השלישי שטנף את הפקדון, והניח ממנו לאחר, אמר המלך, הניחו לזה עד שנראה האחר, היאך יעשה ממה שהניח זה בידו, ובין כך לא יצא מבית המלך. זכה האחר, יצא זה לחרות. לא זכה, אמר המלך, תנו לזה ענש על שטנף את הפקדון, וישאר הפקדון שלו. רב הונא אמר, כיון שנכנס נכנס. ואם טנף את הפקדון ולא הניח ביד אחר לשמרו, מוציאין אותו מבית המלך, עד שיבא אחר ויתקן מה שטנף זה, והפקדון מוציאין אותו מידו של זה, ונותנין אותו לזה שתקנו.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים