שני האחים מראה חיים ומראה מות - והעור שנפל ומת
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית - העולם שנברא בה"א, כבוד השם המיוחד, וברית אש · מאמר 7 · פיסקה 6
לשון הזוהר
בַּתְרֵיהּ אִשְׁתְּכָחוּ תְּרֵין אַחִין אֲחִידָאן דָּא בְּדָא. חָדָא קַבֵּיל אוּשְׁפִּיזִין, וְהוּא חֵיזוּ דְחַיִּין, מַאן דְּאָכֵיל בִּפְתוֹרֵיהּ, קָאִים תְּדִירָא. וְחַד הוּא קַבֵּיל אוּשְׁפִּיזִין וְלָא קַבֵּיל, הוּא חֵיזוּ דְחַיִּין, חֵיזוּ דְמוֹתָא, מַאן דְּאָכֵיל בִּפְתוֹרֵיהּ, נָפֵיל וּמִית, לֵית לֵיהּ שֵׁיזָבָא, לֵית דְּאָחִיד בִּידֵיהּ. בַּתְרֵיהּ אִשְׁתְּכָחוּ רְחִימִין, תְּאֵיבִין לְמֶחֱמֵי, תְּאֵיבִין לְמִקְרַב לוֹן, כֹּלָּא מְשַׁבְּחָן לוֹן. חַה עַוֵיר הֲוָה אָזֵיל קָרֵיב לְגַבּוֹן, לְאִבָּעָא חוּלָקֵיהוֹן. קָרֵיב לְהַהוּא חֵיזוּ דְחַיִּין וְחֵיזוּ דְמוֹתָא, אַתְקֵיף בֵּיהּ, אָחִיד בְּגוּפֵּיהּ, חַבְרָא דִילֵיהּ הֲוָה קָרֵי, (משלי כ״ג:ב׳) ׳וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה׳. לָא אָצֵית, וְלָא אַרְכִין אוּדְנֵיהּ, עַד דְּנָפִיל וּמִית.
תרגום
אַחֲרָיו נִמְצְאוּ שְׁנֵי אַחִים אֲחוּזִים זֶה בָּזֶה. אֶחָד מְקַבֵּל אוֹרְחִים, וְהוּא מַרְאֵה חַיִּים, מִי שֶׁאוֹכֵל עַל שֻׁלְחָנוֹ, עוֹמֵד לָעַד. וְהָאֶחָד מְקַבֵּל אוֹרְחִים וְלֹא מְקַבֵּל, הוּא מַרְאֵה חַיִּים, מַרְאֵה מָוֶת, מִי שֶׁאוֹכֵל עַל שֻׁלְחָנוֹ, נוֹפֵל וָמֵת, אֵין לוֹ הַצָּלָה, אֵין מִי שֶׁתּוֹפֵס בְּיָדוֹ. אַחֲרָיו נִמְצְאוּ אוֹהֲבִים, תְּאֵבִים לִרְאוֹת, תְּאֵבִים לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם, הַכֹּל מְשַׁבְּחִים אוֹתָם. עִוֵּר אֶחָד הָיָה הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם, לְבַקֵּשׁ אֶת חֶלְקוֹ. הִתְקָרֵב לְאוֹתוֹ מַרְאֵה חַיִּים וּמַרְאֵה מָוֶת, הִתְחַזֵּק בּוֹ, נֶאֱחָז בְּגוּפוֹ, חֲבֵרוֹ הָיָה קוֹרֵא, (משלי כ״ג:ב׳) ׳וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה׳ (משלי כג, ב) - לֹא הִקְשִׁיב, וְלֹא הִטָּה אָזְנוֹ, עַד שֶׁנָּפַל וָמֵת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בתריה אשתכחו תרין אחין אחידאן דא בדא. חדא קביל אושפיזין, והוא חיזו דחיין, מאן דאכיל בפתוריה, קאים תדירא. וחד הוא קביל אושפיזין ולא קביל, הוא חיזו דחיין, חיזו דמותא, מאן דאכיל בפתוריה, נפיל ומית, לית ליה שיזבא, לית דאחיד בידיה. בתריה אשתכחו רחימין, תאיבין למחמי, תאיבין למקרב לון, כלא משבחן לון. חה עויר הוה אזיל קריב לגבון, לאבעא חולקיהון. קריב לההוא חיזו דחיין וחיזו דמותא, אתקיף ביה, אחיד בגופיה, חברא דיליה הוה קרי, (משלי כ״ג:ב׳) ׳ושמת שכין בלעך אם בעל נפש אתה׳. לא אצית, ולא ארכין אודניה, עד דנפיל ומית.
התרגום: אחריו נמצאו שני אחים אחוזים זה בזה. אחד מקבל אורחים, והוא מראה חיים, מי שאוכל על שלחנו, עומד לעד. והאחד מקבל אורחים ולא מקבל, הוא מראה חיים, מראה מות, מי שאוכל על שלחנו, נופל ומת, אין לו הצלה, אין מי שתופס בידו. אחריו נמצאו אוהבים, תאבים לראות, תאבים להתקרב אליהם, הכל משבחים אותם. עור אחד היה הולך ומתקרב אליהם, לבקש את חלקו. התקרב לאותו מראה חיים ומראה מות, התחזק בו, נאחז בגופו, חברו היה קורא, (משלי כ״ג:ב׳) ׳ושמת שכין בלעך אם בעל נפש אתה׳ (משלי כג, ב) - לא הקשיב, ולא הטה אזנו, עד שנפל ומת.