ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 7: מדרש הנעלם בראשית - העולם שנברא בה"א, כבוד השם המיוחד, וברית אש › פיסקה 14

יסוד הארץ בחכמה והשמים בתבונה - והחכם הגדול מן המבין

זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית - העולם שנברא בה"א, כבוד השם המיוחד, וברית אש · מאמר 7 · פיסקה 14

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מה"מ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא רִאשׁוֹן, וְהוּא אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדָיו אֵין אֱלֹהִים. וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם בְּסוֹד שְׁלשָׁה עִנְיָינִים גְּדוֹלִים וְטוֹבִים, וְהֵם דַּעַת חָכְמָה וּבִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג׳:י״ט-כ׳) ׳ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה׳ ׳בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ׳. וְלָמָּה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָאָרֶץ, שֶׁהוּא עוֹלָם הַשָּׁפֵל, בְּסוֹד הַחָכְמָה. וְהַשָּׁמַיִם, שֶׁהוּא עוֹלָם גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, בִּתְבוּנָה, שֶׁהוּא דָּבָר קָטָן מִן הַחָכְמָה. וּכְבָר שָׁנִינוּ, אֵימָתַי נִקְרָא אָדָם חָכָם בְּחָכְמָה, כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ בְּכָל דָּבָר, וְעוֹנֶה וּמֵשִׁיב כָּעִנְיָן, וְיָדוֹ בַּכֹּל, אָז נִקְרָא חָכָם בְּחָכְמָה, שֶׁהוּא גָּדוֹל עַל הַתְּבוּנָה וְעַל הַדַּעַת, עַל כֵּן הָיָה לוֹ יִתְבָּרַךְ לַעֲשׂוֹת הַשָּׁמַיִם בְּחָכְמָה, וְהָאָרֶץ שֶׁהִיא שְׁפֵלָה מֵהֶם בִּתְבוּנָה. תֵּהַע כִּי הַחָכְמָה גְּדוֹלָה מִכּוּלָּם, וְעַל כֵּן נִקְרָא אָדָם חָכָם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָכָם בְּכָל הַחָכְמוֹת. וְהַתְּבוּנָה קְטַנָּה מִן הַחָכְמָה, וְעַל כֵּן נִקְרָא אָדָם מֵבִין, כְּלוֹמַר, מֵבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, הוּא מֵעַצְמוֹ וּמִלִּבּוֹ, מֵבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר אַחֵר. כְּלוֹמַר, בִּרְאוֹתוֹ יְסוֹד, בּוֹנֶה בִּנְיַן עָלָיו. וְכֵן הוּא הַמֵּבִין, בִּרְאוֹתוֹ דָּבָר אֶחָד אוֹ קְצָתוֹ, מַשְׁלִים הָעִנְיָן עָלָיו.

תרגום

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מה"מ הקב"ה, שֶׁהוּא רִאשׁוֹן, וְהוּא אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדָיו אֵין אֱלֹהִים. וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם בְּסוֹד שְׁלשָׁה עִנְיָינִים גְּדוֹלִים וְטוֹבִים, וְהֵם דַּעַת חָכְמָה וּבִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג׳:י״ט-כ׳) ׳ה'׳ (משלי ג, יט) בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה׳בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ׳. וְלָמָּה בָּרָא הקב"ה הָאָרֶץ, שֶׁהוּא עוֹלָם הַשָּׁפֵל, בְּסוֹד הַחָכְמָה. וְהַשָּׁמַיִם, שֶׁהוּא עוֹלָם גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, בִּתְבוּנָה, שֶׁהוּא דָּבָר קָטָן מִן הַחָכְמָה. וּכְבָר שָׁנִינוּ, אֵימָתַי נִקְרָא אָדָם חָכָם בְּחָכְמָה, כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ בְּכָל דָּבָר, וְעוֹנֶה וּמֵשִׁיב כָּעִנְיָן, וְיָדוֹ בַּכֹּל, אָז נִקְרָא חָכָם בְּחָכְמָה, שֶׁהוּא גָּדוֹל עַל הַתְּבוּנָה וְעַל הַדַּעַת, עַל כֵּן הָיָה לוֹ יִתְבָּרַךְ לַעֲשׂוֹת הַשָּׁמַיִם בְּחָכְמָה, וְהָאָרֶץ שֶׁהִיא שְׁפֵלָה מֵהֶם בִּתְבוּנָה. תֵּהַע כִּי הַחָכְמָה גְּדוֹלָה מִכּוּלָּם, וְעַל כֵּן נִקְרָא אָדָם חָכָם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָכָם בְּכָל הַחָכְמוֹת. וְהַתְּבוּנָה קְטַנָּה מִן הַחָכְמָה, וְעַל כֵּן נִקְרָא אָדָם מֵבִין, כְּלוֹמַר, מֵבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, הוּא מֵעַצְמוֹ וּמִלִּבּוֹ, מֵבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר אַחֵר. כְּלוֹמַר, בִּרְאוֹתוֹ יְסוֹד, בּוֹנֶה בִּנְיַן עָלָיו. וְכֵן הוּא הַמֵּבִין, בִּרְאוֹתוֹ דָּבָר אֶחָד אוֹ קְצָתוֹ, מַשְׁלִים הָעִנְיָן עָלָיו.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי יהודה, יתברך ויתעלה שמו של מלך מה"מ הקדוש ברוך הוא, שהוא ראשון, והוא אחרון, ומבלעדיו אין אלהים. וברא את העולם בסוד שלשה עניינים גדולים וטובים, והם דעת חכמה ובינה, שנאמר (משלי ג׳:י״ט-כ׳) ׳ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה׳ ׳בדעתו תהומות נבקעו׳. ולמה ברא הקדוש ברוך הוא הארץ, שהוא עולם השפל, בסוד החכמה. והשמים, שהוא עולם גדול ממנו, בתבונה, שהוא דבר קטן מן החכמה. וכבר שנינו, אימתי נקרא אדם חכם בחכמה, כששואלים אותו בכל דבר, ועונה ומשיב כענין, וידו בכל, אז נקרא חכם בחכמה, שהוא גדול על התבונה ועל הדעת, על כן היה לו יתברך לעשות השמים בחכמה, והארץ שהיא שפלה מהם בתבונה. תהע כי החכמה גדולה מכולם, ועל כן נקרא אדם חכם, מפני שהוא חכם בכל החכמות. והתבונה קטנה מן החכמה, ועל כן נקרא אדם מבין, כלומר, מבין דבר מתוך דבר, הוא מעצמו ומלבו, מבין דבר מתוך דבר אחר. כלומר, בראותו יסוד, בונה בנין עליו. וכן הוא המבין, בראותו דבר אחד או קצתו, משלים הענין עליו.

התרגום: אמר רבי יהודה, יתברך ויתעלה שמו של מלך מה"מ הקב"ה, שהוא ראשון, והוא אחרון, ומבלעדיו אין אלהים. וברא את העולם בסוד שלשה עניינים גדולים וטובים, והם דעת חכמה ובינה, שנאמר (משלי ג׳:י״ט-כ׳) ׳ה'׳ (משלי ג, יט) בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה׳בדעתו תהומות נבקעו׳. ולמה ברא הקב"ה הארץ, שהוא עולם השפל, בסוד החכמה. והשמים, שהוא עולם גדול ממנו, בתבונה, שהוא דבר קטן מן החכמה. וכבר שנינו, אימתי נקרא אדם חכם בחכמה, כששואלים אותו בכל דבר, ועונה ומשיב כענין, וידו בכל, אז נקרא חכם בחכמה, שהוא גדול על התבונה ועל הדעת, על כן היה לו יתברך לעשות השמים בחכמה, והארץ שהיא שפלה מהם בתבונה. תהע כי החכמה גדולה מכולם, ועל כן נקרא אדם חכם, מפני שהוא חכם בכל החכמות. והתבונה קטנה מן החכמה, ועל כן נקרא אדם מבין, כלומר, מבין דבר מתוך דבר, הוא מעצמו ומלבו, מבין דבר מתוך דבר אחר. כלומר, בראותו יסוד, בונה בנין עליו. וכן הוא המבין, בראותו דבר אחד או קצתו, משלים הענין עליו.

מן המפרשים

כתם פז: מן המקבילה בבראשית מאמר עה, ב (מז.) - התאמה חלקית ובמה יזכה ליה בר נש לההוא נהורא באורייתא. כי התורה נקראת 'אור' שנאמר 'כי נר מצוה ותורה אור' ( משלי ו כג ) , ומי שיעסוק באור יזכה לאור, לפי שהוא מתעסק בקיומו של עולם שהיא התורה,…

מקדש מלך: מן המקבילה בויגש מאמר ה, ח (רז.) - התאמה חלקית ◆ כד ברא קב"ה א"ס. עלמא עולם האצילות. עד דברא אורייתא פי' אבא כי יסוד אבא נקרא תורה כמ"ש הרב באוצ"ח. וז"ש דהא בחכמה קיימין כל קיומא דעלמא וכולהו נפקי מגו ה ד"א וכו' עלמא עילאה…

אור החמה: מן המקבילה בויגש מאמר ה, ח (רז.) - התאמה חלקית עד דברא אורייתא פי' עד שהגשים התורה ונתפשטה אל בריאה דאילו על תחילת מציאותה הרי קדמה אלפים שנה לעולם אלא הכוונה שברא העולם ונתפשטו הנמצאות ונתרחקו משורשי מציאותם ולא היו מתקיימין…

לכל המפרשים על פיסקה זו